סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 5 שנים. 23 בינואר 2019 בשעה 19:06

 

מעולם לא עשיתי מנוי בכלוב, אפפעם לא הרגשתי שיש לי צורך בכזה אבל מפעם לפעם אני מתעוררת לגלות שהפכתי מאפורה למוזהבת על ידי מעריץ אלמוני צעיר (כזה שיש לו ניק אבל אנחנו לא מכירים) 

וכך קרה אתמול כשנכנסתי לכלוב בשעת לילה מאוחרת וגיליתי שאני מוזהבת כשבתיבת הדואר חכתה לי הודעה ממנו

"בעקבות הפוסט האחרון שלך, מקווה שעשיתי לך לחייך" 

הגבתי בחיוך ובתודה ובהסמקה קלה שאי אפשר לראות מבעד למסך וחשבתי לעצמי שהיפה בכל זה, הוא שמאחורי אותה מחווה לא מסתתרת בקשה לדבר או חצי דבר.. זו הרי לא הפעם הראשונה שאותו מעריץ אלמוני מחליט לקשט אותי בצבעים של זהב ומעולם לא ביקש  לא הציע, לא שאל, לא ביקש ולא הטריד.

לא הצעה מגונה, לא בקשה לשיחה, לא התקפת הודעות מעייפות, כלום ושום דבר, רק רצון עז לראות אותי מתנוססת בזהב..

ואולי זה פשוט גורם לו להרגיש שככה אני נחשבת לשווה יותר.. ? אולי אחרים חושבים שכשאנחנו מוזהבים אנחנו שווים יותר?

אז זהו שאני לא, אבל זה ללא ספק מאפשר לי להשתעשע בהעלאת תמונות.

 

 

 

 

סקרנות מאוחרת​(נשלטת) - חחחחחח אני מודה לאותו מזהיב אלמוני שלך
:)
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י