שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 5 שנים. 28 במרץ 2019 בשעה 18:41

כל אשה צריכה גבר שיכתוב לה מילים כאלו, ואם לא בעצמו, אז שיעתיק וישלח לה אותן כשהוא קורא אותן וחושב עליה.

כל אשה צריכה להרגיש עטופה באהבה בעיקר לעת ערבית.

 

 

אותך, נזכרתי בך לעת ערבית 
אותך, שקעה חמה כמו תמיד 
ראשי פרחים הפכו צהוב לארגמן 
סיפרו שבועת לבי לעננים 
על גביע פיך אהי פרפר, פרפר קטן 
רוחף בין שושנים 

אותך, ביתך הקט שכן מול ים 
אותך, היה שם עץ פריו כדם 
צל ענפיו היה מסתור ללב ביישן 
לילד שלחש לך בין עלים 
על גביע פיך אהי פרפר, פרפר קטן 
רוחף בין שושנים 

אותך, גלי הים הרסו ביתך 
אותך, רוחות קדים השכיחו שמך 
האגדות עזבו כמוך ענפי הגן 
רק סוד נשאר חרוט על הגזעים 
על גביע פיך אהי פרפר, פרפר קטן 
רוחף בין שושנים 

 

(אורי אסף) 

haber - השיר כל כך עצוב... כמו האיש ששר אותו כל כך יפה ועזב גם הוא את ענפי הגן. נותרה רק המיה בלב. איכשהו, כל האהבות עצובות.
לפני 5 שנים
אָמָאזוֹנָה​(אחרת) - כן, כמה עצב יש באהבות.. גם באלו ששמחה אמיתית עוטפת אותן.. זה מטורף ממש. קצת כמו בשיר של לואי אראגון שתרגמה יפה כל כך נעמי שמר:


לכל אדם יש צל עימו עליו ללכת
אותו עליו לשאת כל עוד כוחו עימו
בחולשתו לחיות, למות אצל עצמו
דימית לאחוז את אושרך בכף
אבל הן אושרך, את כף ידך צרב
כי אין אהבות שמחות.

חייך הם תמיד פרידה שאין בה חפץ
פרידה מלאה מכאוב, פרידה ללא חמדה
כמו גדודי צבא, שיעדם ניטל
ליבך את דמעותיו עוצר כמו חייל
אשר בקרב נוצח, על כן אל תתהלל
כי אין אהבות שמחות.

לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י