יום הבחירות הגיע
הכיתה פונתה מכל הכיסאות, שורה אחת של שולחן ארוך עם מפה כחולה נמתחה בצד אחד, ומאחוריו כיסאות חברי הקלפי.
בקיר לצד הכיתה, נערכו כסאות המשקיפים.
ההדרכות כבר נעשו, גם לחברי הקלפי - כל אחד ותפקידו הוא, וכמובן גם למשקיפים, להם הובהר כי מותר להם לצפות, ולא להתערב בנעשה.
בצד השני, על שורת כסאות, ישבו המפלגות. מתוחות, חוששות, חודשים של ריצה בשטח, מאמץ רב, הגרון ניחר אחרי כל ערב של שימוש בו מול קהל אחר של אנשים, הכל מתנקז ליום הבוחר, הרגע בו יאמר הבוחר את דברו, וגורלות יוכרעו.
אחד אחד הם נכנסו, הבוחרים, עוברים על פני המפלגות, מסתכלים עליהן אחת אחת, בוחנים בפעם האחרונה כדי שהחלטתם תהיה סופית, ואז ניגשים אל הפרגוד בעבר השני של החדר, מסיטים אותו, ומכניסים את בחירתם לתיבה הגדולה.
לאחר מספר שעות, קם היו"ר, והורה לשומר לנעול את הדלת. השעה הגורלית הגיעה.
היו"ר מורה למזכיר הוועדה לגשת ולהביא את התיבה הגדולה.
המזכיר מביא את התיבה, חולף על פני המפלגות, שכבר אינן יכולות לשאת את גודל הציפייה.
הוא מניח את התיבה לפני שאר חברי הקלפי, ומתחיל להוציא את המעטפות. השקט חותך את האוויר במתח...המזגן מתאמץ לקרר את החדר, בעוד המפלגות מתאמצות לקרוא משהו בפניהם החתומים של חברי וחברות הוועדה.
לאחר כשעה, מסתובב היו"ר אל עבר המפלגות ומודיע - יש הכרעה.
מזכיר הוועדה ניגש את המפלגות, ומורה לכולן לצאת החוצה. כולן מלבד אחת.
מפלגה מספר ארבע נותרת לבדה. מתבוננת בעיניים פעורות בחדר..מוחה מסרב לקלוט.
היא לא היפה שבין המפלגות, גם לא המנוסה שביניהן. היא השקיעה את כל כולה בתקופה האחרונה כדי לשכנע שהיא ראוייה להיבחר. באמת, כי יש לה את מה שצריך. היא לא רק מבטיחה הבטחות וביום שלאחר הבחירה שוכחת. היא גם מקיימת. הכל.
סגן יו"ר הוועדה וחברת הוועדה תופסים את המפלגה ומביאים אותה אל מרכז החדר. היא מופשטת מבגדיה, נקשרת בשלשלת, ואז נעמדים סביבה במעגל כל חברי הוועדה.
יו"ר הוועדה מוציא את דף הסיכום מכיסו ומקריא בקול רם: "זהו קול הבוחר, זוהי הכרעת הבוחר. בדף זה רשומות כל הדרישות שהבוחר בחר לדרוש ממך, וכעת, עליך לתת לציבור את אשר ביקש."
היו"ר מרים שוט ומגיש אותו לחבר הוועדה, ומכריז: "בחירה ראשונה - הצלפות על החזה, הבוחרים העדיפו את אופציית 120 ההצלפות"
וכך נמשך הערב עמוק אל תוך הלילה, בעוד המשקיפים מתבוננים היטב בנעשה.
