בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ערפילים

“And I — my head oppressed by horror — said:
"Master, what is it that I hear? Who are
those people so defeated by their pain?"
And he to me: "This miserable way
is taken by the sorry souls of those
who lived without disgrace and without praise.
They now commingle with the coward angels,
the company of those who were not rebels
nor faithful to their God, but stood apart.
The heavens, that their beauty not be lessened,
have cast them out, nor will deep Hell receive them —
even the wicked cannot glory in them.”
― Dante Alighieri, Inferno
לפני 3 חודשים. 26 ביוני 2020, 21:30

omg, מה נהיה פה - גנון?

אני קורא כמה רשומות שפרסמו לאחרונה סאביות בכלוב, הנוגעות להתנהגות של אנשים המכנים את עצמם אדונים, דומים, שולטים וכו'.

אני כנראה כבר לא נחשב, כי לא כללו אותי בקבוצות שולטים סודיות בהן מעבירים מידע ותמונות של נשלטות שנתנו אמון במי שאיתו שוחחו או היו בקשר.

אל תדאגו, אני לא מאבד שינה בגלל זה - להיפך. ממילא הייתי מוקיע את מי שהיה מנסה לחבר אותי לדבר בזוי כזה.

בדסמ הוא תת תרבות ומסורת עתיקות יומין, לא איזה תבלין קיץ נחמד בעקבות ספר בעל הרבה גוונים של צבע חסר עניין. מי שהבדסמ זורם בדמו ובדמה, שיש לו את הנטייה המינית הזו, שבוערת בתוכו ומייצרת צורך למערכת יחסים לא שוויונית של שליטה, של כאב, ורוצה להיות גם חלק מקהילה של בדסמ, יודע שבלי קודים ברורים של התנהגות, זה לא עובד. 

כי בגלל שאנחנו הולכים לקצה, אנחנו חייבים עוד יותר להיות קשובים לקוד התנהגות. בגלל שאנחנו מעוניינים לקבל משפחה את ההתמסרות שלה ואת האמון שלה - היא צריכה לדעת שאנחנו מחוייבים לקודים של ההתנהגות של הבדסמ.


שולט זה מעמד, זה אופי, זה קודים של התנהגות. מי שלא מבין את עומק האחריות שמתלווה להצמדת התואר "דום" לעצמו בעולם הקודים של הבדסמ, בוודאי שלא ראוי להיקרא כזה.


שואלים מה זה? בבקשה - אתם לא פונים למישהי מקולרת בלי רשות מהאדון שלה. נשמע לכם מצחיק? נשמע לכם מגוחך - זה בדיוק בגלל שאתם לא מבינים מה זה אומר מערכת יחסים בבדסמ.
אתם נותנים כבוד עמוק לסביבה שלכם, ובטח שדואגים להיות קשובים ומכילים למה שאנשים אומרים, ובמיוחד מה שסאביות אומרות, כי במרחב הזה של העולם של הבדסמ, בחוסר שוויון הכוחות שאנחנו מקבלים על עצמנו, חייב לבוא גורם מאזן של הקשבה, הכלה, כבוד - ולא רק כלפי מי שמוכנה להיות איתך. בעצם, אין לי ספק שמי שלא יודע לתת כבוד לאחרותץ ואחרים, גם לא מכבד את מי שאיתו. לא מקשיב לה, לא לומד אותה.

יש עוד המון, אבל אני לא צריך לפרט עוד. מי שלא טורח לשבת וללמוד מה שזה אומר להיות שולט, מי שלא עובד על עצמו כדי לכבד את הקודים של בדסמ, ממילא גם לא יכבד את הרשומה הזאת.

לפני שנה. 3 באפר׳ 2019, 11:07

יום הבחירות הגיע

הכיתה פונתה מכל הכיסאות, שורה אחת של שולחן ארוך עם מפה כחולה נמתחה בצד אחד, ומאחוריו כיסאות חברי הקלפי.

בקיר לצד הכיתה, נערכו כסאות המשקיפים.

ההדרכות כבר נעשו, גם לחברי הקלפי - כל אחד ותפקידו הוא, וכמובן גם למשקיפים, להם הובהר כי מותר להם לצפות, ולא להתערב בנעשה.

בצד השני, על שורת כסאות, ישבו המפלגות. מתוחות, חוששות, חודשים של ריצה בשטח, מאמץ רב, הגרון ניחר אחרי כל ערב של שימוש בו מול קהל אחר של אנשים, הכל מתנקז ליום הבוחר, הרגע בו יאמר הבוחר את דברו, וגורלות יוכרעו.

אחד אחד הם נכנסו, הבוחרים, עוברים על פני המפלגות, מסתכלים עליהן אחת אחת, בוחנים בפעם האחרונה כדי שהחלטתם תהיה סופית, ואז ניגשים אל הפרגוד בעבר השני של החדר, מסיטים אותו, ומכניסים את בחירתם לתיבה הגדולה.

לאחר מספר שעות, קם היו"ר, והורה לשומר לנעול את הדלת. השעה הגורלית הגיעה.

היו"ר מורה למזכיר הוועדה לגשת ולהביא את התיבה הגדולה.

המזכיר מביא את התיבה, חולף על פני המפלגות, שכבר אינן יכולות לשאת את גודל הציפייה.

הוא מניח את התיבה לפני שאר חברי הקלפי, ומתחיל להוציא את המעטפות. השקט חותך את האוויר במתח...המזגן מתאמץ לקרר את החדר, בעוד המפלגות מתאמצות לקרוא משהו בפניהם החתומים של חברי וחברות הוועדה.

לאחר כשעה, מסתובב היו"ר אל עבר המפלגות ומודיע - יש הכרעה.

מזכיר הוועדה ניגש את המפלגות, ומורה לכולן לצאת החוצה. כולן מלבד אחת.

מפלגה מספר ארבע נותרת לבדה. מתבוננת בעיניים פעורות בחדר..מוחה מסרב לקלוט.

היא לא היפה שבין המפלגות, גם לא המנוסה שביניהן. היא השקיעה את כל כולה בתקופה האחרונה כדי לשכנע שהיא ראוייה להיבחר. באמת, כי יש לה את מה שצריך. היא לא רק מבטיחה הבטחות וביום שלאחר הבחירה שוכחת. היא גם מקיימת. הכל.

סגן יו"ר הוועדה וחברת הוועדה תופסים את המפלגה ומביאים אותה אל מרכז החדר. היא מופשטת מבגדיה, נקשרת בשלשלת, ואז נעמדים סביבה במעגל כל חברי הוועדה.

יו"ר הוועדה מוציא את דף הסיכום מכיסו ומקריא בקול רם: "זהו קול הבוחר, זוהי הכרעת הבוחר. בדף זה רשומות כל הדרישות שהבוחר בחר לדרוש ממך, וכעת, עליך לתת לציבור את אשר ביקש."

היו"ר מרים שוט ומגיש אותו לחבר הוועדה, ומכריז:  "בחירה ראשונה - הצלפות על החזה, הבוחרים העדיפו את אופציית 120 ההצלפות"

וכך נמשך הערב עמוק אל תוך הלילה, בעוד המשקיפים מתבוננים היטב בנעשה.

 

לפני שנתיים. 1 בינו׳ 2018, 9:11

יש הרבה סוגים של מערכות יחסים בדסמיות.

חלקן מבוססות על קשר דמוי סטוצ - נפגשים כשרוצים, סשן והבייתה.

חלקן זוגיות לשמה - שולט ונשלטת (או להיפך) שמקיימים מערכת יחסים מלאה, שהשליטה תופסת חלק מרכזי בה, או שולי, בהתאם להעדפות הצדדים.

אצל הנשואים, זה כמובן תמיד מסובך יותר. אלה שצריכים להסתיר מהחוקית, נאלצים לקיים מערכות יחסים שנעות בין פיק מאוד גבוה בהתחלה לדעיכה מהירה בהמשך (עם כמובן יוצאים מן הכלל) או כאלו שמתבססות על פגישות חשאיות כאלו ואחרות.

אני רוצה לדבר על סוג אחר של מערכת יחסים עם נשלטת - הסוג שבו השולט נשוי, אולם סוג מערכת היחסים שלו עם בת הזוג החוקית הוא כזה שמתקבלת בהבנה מערכת יחסי שליטה עם נשלטת, לצד הנישואים.

בסוג כזה של מערכת יחסים, העדיפות תהיה תמיד שהצד השני יהיה גם הוא נשוי, ובעדיפות גבוהה נשוי במערכת זוגיות מקבילה שמקבלת קשר לצד הקשר העיקרי. הסיבה לכך היא ברורה. דואליות שכזו תסייע למנוע מצב בו צד אחד רוצה יותר ממערכת היחסים מאשר הצד השני. שוב, ברור שזה לא מונע התרחשויות כאלו, אבל לפחות מסייע להפחית את ההסתברות.

בנוסף, כדאי מאוד מראש לנסות לרחרח האם הנשלטת מגיעה למערכת יחסים עם שולט מתוך נסיון לפצות על מערכת יחסים מידרדרת עם החוקי, או מתוך רצון להשלים את החוסר הקיים מתוך הנטייה שלה לבדסמ, שלא ניתן לספק בבית.

אז מצאת את הנשלטת המתאימה. מה היא העצימות המתאימה למערכת זוגית כזאת? איך הופכים אותה מצד אחד ליציבה, מספקת ומתמשכת, ומצד שני מונעים ממנה לגלוש לתוך החיים הזוגיים העיקריים בבית. בעניין הזה אני סבור שחייבים לקבוע כללים. כללים שיהיו מראש מקובלים על שני הצדדים. 

קודם כל, כדי באמת לשמר את מערכת היחסים של שולט ונשלטת, כדאי לקבוע ימי מפגש במרווחים קבועים, שיהיה למה לצפות.

את התקשורת בין הצדדים כדאי להגביל בתקופה שלא נפגשים, באופן שיהיה מוסכם ומקובל על שני הצדדים. ראוי להבדיל בעניין הזה בין מערכת שמבוססת ברובה על שליטה מנטאלית, שמצריכה קשר יותר רציף (בעייתי משהו במסגרת הזאת) לבין כזאת שמהווה עירוב בין שליטה מנטאלית לפיסית, כל אחד וההגדרה שלו.

המטרה, בסופו של דבר, שלא יווצר פער בציפיות. בגלל זה מומלץ לייחד חלק מהמפגשים דווקא לשיחה, ולא לסשן, כדי שככל שחולף הזמן לא יווצרו פערי ציפיות, וגם משום שלעיתים מזומנות, אחד הצדדים עשוי לרצות יותר - או פחות, ממערכת היחסים.

עוד חשיבות גבוהה אני מייחס למידור בן/בת הזוג החוקיים ממערכת היחסים המקבילה. כלומר, אנחנו לא מסתירים שהיא קיימת, וגם לא מסתירים את מועדי המפגשים, אבל לא מערבים בין בנות הזוג, וככל האפשר עדיף שכלל לא יתקיים קשר בין בת הזוג החוקית לנשלטת. זה קשה יותר כשבת הזוג, כמו במקרה שלי, היא גם חלק מהקהילה, אבל מנסיון עבר, שנינו מסכימים שכך עדיף.

זה מסוג הפרסומים שמעלה לאוויר מחשבות לא סופיות. מהסוג שאשמח לשמוע את מחשבותיכםעל האופן שבו עדיף לנהל סוג כזה של מערכת יחסים מנקודת מבטכן/ם.

 

לפני 3 שנים. 29 במרץ 2017, 23:18

אני אוהב את האביב. הוא מבשר את בוא הקיץ, הוא מעיר את החושים, ויפה בחוץ

אבל הצד הרע של האביב הוא שהן גם מתעוררות.

כל החורף הן התכרבלו להן עם עצמן, בחמימות הנעימה שלהן.

ואיך שבא האביב, הן מתמתחות, מישרות את הרגליים הארוכות שלהן, מסתכלות ימינה ושמאלה, ויוצאות לחפש.

מה הן מחפשות - נו זה ברור. הן לא באמת נחמדות, למרות הרפרוף העדין שלהן, והטיזינג הזה שהן עושות כשהן עוברות לך מול העיניים שוב ושוב.

הן מתקרבות אליך, ואז מתרחקות ממך, תנסה לתפוס אותן, ותנחל רק אכזבה. חמקמקות טיזריות. רגע אתה רואה אותה מתקרבת אליך, ואז בחטף היא מסתובבת לה, מפנה את עכוזה הרזה או השמנמן.

הן רוצות דם. הן רוצות לשתות לך את הדם. לאט. להטריף, לשגע, בשקט לקדוח במוח עד שתשתגע.

ואני, אני רוצה להרוג את כולן. לראות את הגוף שלהן מדמן תחת ידי, את הרגליים הארוכות שלהם מתעוותות עד שהן מפסיקות לנוע. את המבט המזוגג אחרי שסיימתי איתן

יתושות - להרוג את כולן

 

לפני 3 שנים. 6 בנוב׳ 2016, 18:29

 

הפילוסופיה הגוריאנית היא דיי פשוטה. הזכרים, בהיותם לרוב חזקים יותר, גדולים יותר ומהירים יותר הנם המין הדומיננטי. הזכרים שולטים בעולמם כשם שזכר אלפא שולט על להקתו. הגוריאנים חיים בערים, בשבטים, בערבות, וגם בקצוות הצפוניים של כוכבם. בכל הערים או השבטים, ללא יוצא מהכלל, מתקיימת שליטה גברית ובעלות אופי של חברה לוחמת. בגלל שעולמם של הגוריאנים הוא עולם קשה למחייה סגנון המחייה בו מהווה שיקוף אמיתי של הסלקציה של הטבע, בו רק החזק שורד ושולט. 

ישנם שלושה סוגי נשים בגור:

הנשים החופשיות - אלו חיות בהשלמה עם מעמדן כמעמד משני לגברים. הן חיות את חייהן בתוך סבך איסורים של התנהגות ודיבור, בסגנון התקופה הוויקטוריאנית . בשבילן, סקס עם גבר יהיה מפגש עם אוייב מר.

הפנתרות - אלו נשים חופשיות שקצו בחיי המשטר ההדוק וברחו ליערות מרוחקים, שם הן מתקיימות בחבורות ציד של נשים.

הקג׳ירה - השפחות הגוריאניות. אלו מורכבות מנשים חופשיות שעברו את הגבול, פנתרות שנלכדו ונשים שגודלו מגיל קטן להיות שפחות מין. אה כן, יש גם משלוחים מכדור הארץ של שפחות. הקג׳ירה הנה רכוש. אין לרצונותיה שלה כל משקל. האדון שלה יעשה בה כרצונו.

לקג׳ירה, השירות לאדון הנו זכות שצריך לזכות בה. זה אינו אומר שהשפחה היא כלי ריק, זומבי חסר מחשבה. קאן׳ירה אמיתית היא אישה מלאה בלהט, תשוקה, מחשבות ודרכים יצירתיות להעביר את מחשבותיה - בריקוד לדוגמא.

לפני 3 שנים. 1 בנוב׳ 2016, 11:21

“It’s too bad that stupidity isn’t painful.”

לפני 4 שנים. 1 באוק׳ 2016, 17:54

רונות הן דבר יפה.

הן האלפאבית של הנורדים - הויקינגים.

הנורדים האמינו שלרונות יש כח מיסטי, ושלחקוק אותן על הגוף נותן כח והגנות.

מצאתי בחנות אומנות סכין חיתוך ייחודית. כזאת שניתן להחליף את הלהב כמו בסקלפל.

אני רוצה לחרוט על גופך את הרונות הנבחרות שלי.

להניח את קצה הלהב על העור הרך והדק של הירך הפנימית. לשרטט קו דק עם הלהב על הסימון של הרונה על הירך.

ואז ללחוץ....לראות את הפלדה מתמזגת עם בשרך, צוללת פנימה כמו מאהב שמבקע את בתולי אהובתו.

לנוע לאט, להתענג על כל יללה ויבבה שלך, לשרטט במדויק את הרונה שבחרתי עבורך.

להחליט אם אני רוצה שהשרטוט יהיה דק, כזה שיגליד ויעלם בתוך מספר ימים, ואז זכר הרונה רק ישאר לך מתחת לעור, או לחרוט לך סימן שישאר שם לזמן ארוך יותר, שבכל פעם שתעבירי עליו את האצבע, תיזכרי איך קיבלת אותו.

להתבונן מוקסם בטיפות האדומות שיצוצו להן, לאט לאט גדלות, ואז נשפכות לנתיב דקיק ובוהק, מתחנן ללשון שתטעם את הנוזל המופלא.

 

 

לפני 4 שנים. 1 באוק׳ 2016, 17:44

כשאתה לא יודע, זה לא מפריע

כשאתה יודע, זה מצריך עוצמות אדירות כדי להתגבר על התחושות של הקנאה והבעלות.

כשאתה שולט שיודע, זה קשה פי אלף. כל עצם בגוף מתחננת לעשות משהו הפוך. לשבור, לנתץ, לקחת את הבעלות חזרה. להפוך את האוייב לאבק. להשפיל אותו. להראות לו מי האלפא שבחבורה. 

כל נים בגוף מזכיר לך שכשהוא מפעיל שליטה על מה ששלך, הוא משפיל אותך. וזה בלתי אפשרי לקבל. עם זה אי אפשר להתפשר.

כי אין שוויון, ולא מה שמותר לשולט מותר לנשלטת.

אבל אז אתה נותן למוח לעבוד. ומזכיר לעצמך, שאם אתה אוהב אותה, אתה צריך לתת לה להנות. לתת לה את הסיפוק שהיא צריכה.

אתה מזכיר לעצמך, שבסופו של דבר אתה הזכר אלפא, וההשתובבות שלה שם בחוץ היא לסיפוק צורך נדרש. כמו אוכל, כמו שתייה. 

וכלבה מסופקת, היא כלבה שמחה.

ואתה רוצה שהכלבה שלך תהיה שמחה.

וכדי שהכלבה תהיה שמחה, צריך לזרוק לה עצם.

אז שתיהנה עם העצם שלה. שתלקק את העצם ותתענג עליה, ושתחזור לבעליה עם חיוך מרוצה על השפתיים, ושלווה נעימה בלב. כי כשהיא שמחה ומאושרת, כשהיא מסופקת - גם אני מסופק.

 מי שאוהב, יודע שאהבה נבנית על יסודות איתנים של תמיכה הדדית, של לדעת לתת לאישיות הנאהבת לפרוח, ללבלב.

מי שאוהב, יודע שאהבה לא שומרים בקופסה קטנה ומחניקה. מי שאוהב יודע שאהבה דורשת תחזוקה, ושלעולם לא נותיר את אותה אהבה בכבלים מרסנים. הכח של האהבה, הוא מה שידע לשמר אותה חזקה ועוצמתית בין בני הזוג.

פוליאמורה, היא ריבוי אהבה. וכדי שהלב יוכל להכיל יותר מאהבה אחת, הוא צריך להיות שלם ולא שבור. הוא צריך להיות רחב, וגדול, ומכיל. 

ואתה נשאר שומר, בשבע עיניים, שלא תיפגע, שההשתובבות שלה תותיר אותה שמחה, ושהכלבלבים שמשחקים איתה ידעו לשמור על כבודה ונפשה, וגם על כבודך. ואם הם יטעו לחשוב שניתן לנהוג בה אחרת מאשר במלוא הכבוד וההדר, במלוא ההתחשבות ובתודה על כך שזכו להיות איתה, אתה תקרע אותם לגזרים.

לפני 4 שנים. 27 בספט׳ 2016, 11:44

פעם הייתה לי סבלנות לשיחות עומק ארוכות טרם פגישה.

אודה ואתוודה - אין לי יותר. החזרה על אותן שאלות, משפטים, מילים מוכרות מרגישה לי חלולה, ממוחזרת, מלאכותית. 

אז היו שיחות, קצרות יותר או או ארוכות, אבל תמיד ברור, שמהרגע שהסקרנות האינטלקטואלית פוגשת את החרמנות הקונספטואלית, מפגש הוא היעד אליו חותרים למגע שני הצדדים.

במפגש הראשון יתקיים ראיון.

הנשלטת תעמוד במרכז, האור עליה, ואני אחוג סביבה.

לאט או מהר בגדיה יושלו ממנה, וכל סנטימטר בה יבחן על ידי המבט, המגע בידיים או בקיין.

יציבה. טיפוח גוף. הגיינה כללית. מראה, צלקות, קעקועים, רטיבות בין הרגליים, שיניים וציפורניים כל אלה נבדקים בראיון. על חלקם ינתנו ריג'קטים תוך כדי. ואת תחשבי לך בראש - איך הוא מעז לתת לי הערות - גם אני יכולה לתת לו הר של הערות.

אז זהו - שאין פה שוויון. מתסכל הא...

אבל זה רק פני השטח.

העניין האמיתי בראיון הוא איך את מגיבה לו.

יש את אלו שהעניין יראה להן מיותר. הן כבר רוצות לקפוץ למיטה ושאתן להן בראש. חבל על כל רגע של "משחקים".

יש את אלו, שהמבוכה תשטוף את כל הוויתן. המבוכה מהמעמד, מהסיטואציה , וכמובן המבוכה מכך שזה כל כך מחרמן אותן

ויש את הסוג השלישי, שעומדת לה זקופה. נינוחה, בטוחה בעצמה וברצונותיה. לא נותנת למה שקורה סביבה לערער את הבטחון העצמי.

כולן נפלאות. כולן מחרמנות בדרכן.

אבל היופי הוא, שאחרי שהבנת את סוג הטיפוס שמולך, יש בידיים ידע עצום איך להתקדם. איך לכופף אותה למרות האדון, באופן שיתרום לשני הצדדים.

לפעמים מוסיף לראיון גם שאלות, מהסוג שאני שואל מועמדים לעבודה אצלי - מה הצדדים הטובים בך? מה החולשות שלך? איך היית מתארת את מידת יכולת שיתוף הפעולה שלך עם אחרות? איך התכוננת לראיון? אלרגית לזרע בעין? האם תוכלי לתאר בעייה שנתקלת בה בעבר עם שולט? (ברברת יתר איננה תשובה טובה).

השלב הבא הוא שלב הבדיקה הגופנית/סדיסטית. כוכבית קטנה כאן - לרוב זה השלב שהראיון כבר גולש לו לתוך סשן בלי גבול ברור בין השניים.

 

לפני 4 שנים. 9 בספט׳ 2016, 17:58

משהו נפלא קורה פה הקיץ - 

בכל מקום שאני הולך אני רואה בנות מסתובבות בלי חזיות.

ככה באופן נפלא נעים להם הדדיים תחת מעטה בד דקיק, שרוול מתנפנף או מחשוף מתכופף מגלים טפח, טפחיים ואת הדדיים

וההבדל - הו ההבדל, בין אישה עם חזייה לבין זו שבלעדיה. פתאום המוח שלך עושה סוויץ, והבחורה סקסית בטירוף.

מדהים איך המוח שלנו הגברים עובד. אבל זה ממש ככה. 

ההבטחה הגלומה תחת אותה חולצה דקיקה, מוחשית כל כך כשהיא איננה כלואה תחת חזייה מכבידה.

אז תודה, ותמשיכו כך.