אני תוהה אם זה בריא להיכנס ליחסי כח עם חברים, לא בתור חוק כללי אלא בתור שאלה אישית כלפי עצמי.
אני נוטה לקפוץ למים העמוקים, קפיצת ראש, ממקפצה גבוהה במיוחד. דברים שמעניינים, מסקרנים, מגרים את הדמיון שלי נוטים לגרום לאובססיה קלה עד שאני מבינה מה העניין, ואז לרוב הנושא ננטש, או נכנס למגירה של הנושאים שמעניינים אותי ואני אגש אליהם מאוחר יותר.
אבל בדרך כלל זה לא מערב אדם נוסף בכל הסיפור.
ואני לא בטוחה איך אני מתמודדת עם העניין.
אתמול היתה לנו שיחה, סוג של יחסינו לאן. אנחנו חברים, ונישאר חברים, זה לא ישתנה גם אם נבחר להפסיק את יחסי הכח מכל סיבה שהיא. אבל זה היה סוג של צלצול התפכחות מהאובססיה הקלה שאפפה אותי בשבועות האחרונים.
ההתלהבות פתאום נעלמה, האובססיה נעלמה, האנרגיות המטורפות והסקרנות נעלמו. ואני לא בטוחה מה לעשות עם עצמי עכשיו. אני רוצה להמשיך לחקור אבל כנראה אצתרך למצא את האיזון העדין שדרוש להצלחה של החברות הזאת בדרכים חדשות.
החיים מוזרים, וגם אני.
Panel~
