לפני 4 שנים. 29 במאי 2019 בשעה 23:13
מצחיק,
עד לא מזמן לא ידעתי שהיא קיימת.
משעשע,
ברגע שהיא צצה, שמתי לב שהיא תמיד איתי.
מדהים,
איך פתאום התנהגויות עבר הפכו לברורות יותר.
מוזר,
אין שום סיבה שהיא תהיה פה.
אבל היא פה.
מרימה את ראשה. חרדת הנטישה המעייפת הזו.
עצם קיומה תמוה כי מעולם לא ננטשתי.
אבל מסתבר שגם אירועים בקרו בלידה יכולים להשפיע היום...
אז נולדתי פג, ועשרה ימים באינקובטור בטיפול נמרץ,ממבודדת מכל העולם יצרו חרדת הנטישה.
היא הרימה את ראשה.
ומעולם לא הרגשתי לבד יותר.
מעולם לא הרגשתי חנוקה יותר.
כן, אני יודעת, אני לא לבד.
אז למה הבדידות שורפת?
♥️
השבוע הזה אנס אותי. ואני פחות בעיניין של פנטזיות אונס..
אז אפשר להפסיק?!
עוד אתגר ועוד אתגר. מזל שכל בוקר הלביאה מתעוררת ולא אני.
