בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

התבגרות מוקדמת, האומנם?

לא יודעת אם אמצא את הזמן לקרוא את הבלוגים שלכם.
אבל כן מרגישה רצון לכתוב את הבלוג שלי. על הסיפור שלי.
לפני חודשיים. חמישי, 20 ביוני 2019, בשעה 01:43

הלוואי והיה לי האומץ למות לאט

לראות את כל חלומותי, מתנפצים מול עיניי 

הלוואי והיה לי האומץ להשתחרר מתחושת מחויבות 

לוותר על על מה רציתי להיות

לוותר על מה שגם ככה לא בטוח שאהיה 

שאצטרך לעבוד בשביל כל זה כל כך קשה 

אני צופה לי לילות של דמעות 

של בדידות וכאב 

וחרטה

ופחד

על הבאות 

הלא זה מספיק מפחיד בשביל לא להמשיך לטייל כאן ברחובות 

אין בי כוחות

לו היה לי הכסף, אני נוהגת לומר לעצמי 

הייתי משלמת למישהו שיעשה זאת בשבילי 

יאמר שזאת תאונה, כך לכולם יהיה על מה להצטער.. 

אף אחד לא ירגיש את תקופת האבל הבלבול שגם ככה תעבור, על העולם ש עיקמנו, לא אשאיר מכתב שמסביר כמה נמוך הגענו בתור אנושות, 

וקשה לנשום פה יום יום ובבטני סבוכה בעיית העולם כמו חוטים שטולטלו ונקשרו זה בזה.. 

הרי אין שחור או לבן, אבל הצבע הזה... 

הוא מרהיב ביופיו

 לא ניתן לראות את השחור שמתחת

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י