שקט נוזלי

אחרי שנה. 

שהיית פה.. ולא פה. 

איי שם ברקע. 

הצלחת במקומות שאחרים כשלו. 

בלי מאמץ. 

בלי יותר מידי מילים. 

זכית לקבל הצצה למקומות נעולים.  

מעולם לא היה לי צורך לכתוב אותנו. 

לא היית השולט שלי. 

לא הייתי הנשלטת שלך. 

עבור זה אני צריכה רגש רומנטי. לצערי. 

אבל היית כל כך הרבה. 

היחיד שלימד אותי לחבק. 

סימבולי שהתמונה האחרונה שיש לי ממך בראש היא החליפה הכחולה שלך מתנופפת בעודך יוצא מהבית שלי. בלי חיבוק או נשיקה. 

כתבת "נתראה בקרוב". 

ואני.. ידעתי שלא אראה אותך עוד. 

 נכנסתי למקלחת ובכיתי את חיי, כי לי.. מגיע יותר מסיומת כזו. 

אז סיימתי אותנו. 

כי הגיע הזמן. 

כי אם אני לא יכולה להיות עבורך כשקשה לך אני לא מבינה למה אני פה.. 

סימבולי  שאנחנו מסיימים יום לפני השנה החדשה שלי... 

ואולי זה בדיוק מה שאני צריכה כדי להתחיל מחדש. 

עוד מעט.. כשיגמרו הדמעות.. אני אזכור רק את הטוב.. כזו אני. בוחרת את המציאות של עצמי. 

בוחרת לחייך עם הדמעות.. 

מצחיק כמה שדמעות יפות לי. 

⁦♥️⁩ 

מעניין כמה אחפור פה עד שיגמר מחר...