לפני 4 שנים. 12 בדצמבר 2019 בשעה 5:19
אצלי זה התחיל במין צורך לא מובן בסביבות גיל שש, אם אתה רב עם ילדה, תהיה למטה. ובפנים זה העביר מן עונג כזה כמו בדיוק שניה אחרי שקיבלת ממתק.
בתוכנית הכי תמימה בעולם, ריץ' רץ' הבנות ישבו באחד השירים על הבנים ואתה מסתכל ולא מסוגל להתיק את המבט ומחכה לשידורים החוזרים ומנסה לזכור אם זה הפרק המדובר ואתה ילד.
והמתח נבנה עד למקום שבו אתה משחזר בזכרון שצריך להיות הקטע ... ההוא ואם זה באמת הפרק, עד שם אתה רואה ואז יוצא החוצה לשחק כדורגל.
שם הרגשתי, שנים אחג היו עוד הבלחות של ריגוש פה ושם, עד שבסוף אתה מבין.
אכתוב על זה.