אימצתי את הנשק אלי, מרגיש את הקור העולה מהמתכת המושחמת, חודר דרך ידיי ונעצר שם. ביד אחת החלקתי על הקנה, ואת כף היד השנייה לחצתי כנגד בסיס המחסנית עד שהכאב החד היה בלתי נסבל. הצללים של פניה בחשכת החדר המואר בתנור סלילים כתום התמזגו עם הצללים שמעבר לגדר. עיני נפקחו לפגוש בהם, ודמיוני נפרד ממנה לעוד כמה דקות של שעמום, דיכאון ופחד.
עד הסוף. הכול, תמיד, עד הסוף.