כותבת את עצמי למוות. במילים אני טובה. עם המילים אני הולכת הכי רחוק. במילים אני גיבורה, מלכה. עם המילים אני כלבה, אני זונה. יכולה לכתוב על ההשתוקקות. על הערגה, על כמה שאני צריכה להיות למטה, נשלטת.

צהריים. העיר שלה הומה. הולכת קצת אחריו, מבט חולמני בעיניים, חושבת כמה האנשים האלה, הפרצופים הלא מוכרים האלה שמתבוננים בה עכשיו במבט אטום, לא יודעים כלום, פשוט כלום...