"בואי, מתחילים", אני אומר. "אי אפשר להשאיר אותך ככה ברחוב. יש לי עבודה בשבילך, ועוד יעצרו אותנו על התערטלות בציבור." אני מחבר שרשרת לקולר ומתחיל להוביל אותה. כמה צעדים, והרעש משתנה. היא מבינה שנכנסנו לאנשהו. "רדי על ארבע", אני מצווה, וכלבתי יורדת. אני ממשיך להוביל. צעדים בטוחים שלי, צעדים רופסים שלה. "שלום, חברים", אני מכריז, "המתנה הגיעה". "תרגישו חופשי לבחון למשש ולשפשף", אני צוחק בזלזול. "אפשר לגעת בסחורה".