כאן / בביתי שלי / בשעה הכי יפה בעולם / לוגם מלוא הראות אוויר בוקר רענן / ובשעה יפה / מדגדג עשב רך את בהוני / חש את דופק הבריאה / את האלוהים / את האלוהים

פעם, כשהייתי בוכה, אבל לא סתם בוכה, מן בכי תמרורים שנשמע למרחקים, הייתי מסתכל מעלה, על אלומות האור בלילה, שהיו בוקעות מעמודי התאורה – בעיר הגדולה. כל אימת שהייתי ממשיך לבכות, אלומות האור היו מתארכות ומתרחבות – בכל מיני גדלים וצורות מוזרות.