את מביטה בי לראשונה. דממה - איני יכול לראותך. אני רק יודע שאת קרובה, מקבלת החלטה. זו עומדת להיות הפעם הראשונה בה אהיה נתון לחסדך. את יכולה ללכת ממני בשתיקה אם לא תמצאי אותי מושך, מותירה אותי לבד בידיעה שהייתי אמיץ דיי להתחייב לאושרך גם אם הזמן היה קצר עד מאוד. דרך אושרך נובע אושרי. אבל את אינך עוזבת. את נשארת קרוב. חושבת. אני שותק עד שאת מחליטה לדבר אלי. קולך מפתיע ברכותו. את אומרת לי שתי מילים בלבד: "קדש אותי". איני עונה לך. העיניים שלי עדיין קשורות. עוד לא נגענו.