אני זוכר את המבט האחרון, מרחוק. / אני זוכר את פחד הקירבה, את הלב הדופק...

מתבונן בשקט, בין החריצים, / מנסה לגנוב עוד מבט. / מושך באפי בתקווה להריח / את זו שעברה כאן עכשיו...

רוצה לפרק עצמי / הרכיבי אותי כרצונך / להיות שלם עם עצמי / להשלים אותך.

הפלאפון צלצל חצי שעה לפני הזמן. הקול היה לא מוכר, מהוסס בשניה הראשונה, ואנילי, ההוראה לא.
"המשימה השתנתה להיום. אנחנו צריכים לנסוע לקנות נעליים."
נלחצתי.

יושב מול מחשב/ היא נמצאת כאן, מולי,/ מלכתי החמה, חודרת למוחי,/ עליה אני מסתכל, יובש בפה...