כמתמחה, העבודה שלי הייתה עינוי אחד, ארוך ומתמשך. מיותר לציין שעבדכם הנאמן נשאר במשרד לא פעם עד חצות ועד בכלל בכדי למלא את מכסת העבודה הבלתי-הגיונית שמוטלת באופן טבעי על אנשים חסרי מעמד. לשמחתי, תמי, רואת החשבון של החברה וזו שקיבלה אותי לתפקיד, לא התרגשה אם התעכבתי או אם היו לי שאלות שונות ומשונות. הגישה שלה אלי הייתה, תמיד, עניינית. אך לאחר מספר שבועות של התמחות, תמי החלה לבקר אותי כמעט על בסיס יומי, ובדרך כלל, בשעה שבה המקום כבר התרוקן ממרבית יושביו.