השעה, ללא התראה, הפכה לארבע וחצי בבוקר. התריסים סגורים. קלפטר עוד במיטה, ערום, מנגן על הקלאסית היפיפייה שלו מנגינות שרק הוא יבין, מנגינות שיצאו לו רק מהגיטרה הזו...