היום מלאו שנתיים לפטירתו המדהימה והמוקדמת של קייל, חבר הכלוב וחבר טוב. לרגל יום השנה העצוב הזה אנחנו מפרסמים סיפור שלא הספיק לראותו מתפרסם בימי חייו. מתגעגעים, קייל

אני מתגעגע אלייך, יקירי. אני כבר רוצה לחוש אותך להרגיש עם האצבעות, ללטף בעדינות, למשוך, למתוח, לגעת... כן, כמו שאתה אוהב.

הוא עמד על מפתן הדלת ומבטו בהה בה. הגשם סיפק לו דמעות, דמעות של כאב, אך באותו זמן הטיח בו הגשם את המציאות...

שיערי נוטף מים / דמעותיי עם הגשם משתלבות / ואז פתאום זוג ידיים / חיבוק חם והן זזות...