אין צורך, אתה לא חייב לגרות עד שהירכיים שלי יבהיקו מרוב תערובת ריחנית של זעה ושל נוזלי גוף, עד ששביל דק של רוק יעטר את הפטמות הזקורות, מבריק בברק שמשתלב יפה בעיניים הכחולות שלי, שנשרפות בטירוף התאווה. באמת שאין צורך.

חבקני חזק בלילות הקרים / עשני בובה, אינני רוצה לדבר. / שלוט בי ביד חזקה אך רכה. / אחוז בי, אהוב אותי ודבר אלי / במילים ארוכות ויפות ורכות.

נוגעת לא נוגעת באצבע אחת בחזה שלך. אתה לא מגיב ולרגע נדמה לי שאתה שלי. שכבשתי. סופית. עכשיו אתה שלי. ניצחתי בקרב, במערכה, במלחמה – אני גיבורת כל המאבקים, שבה הביתה עטורת ניצחונות עוטה את עורות המנוצחים, נושאת את ראשיהם על מגש מפואר של כסף. ההמונים מריעים לי. הנתינים כורעים ברך. ואתה רק נושף בכבדות ומתנער. ועוד כידון מפלח את לבי מכיוון נוסף.