יש לילה. שניים רצים, מאחוריהם עוד שניים. מקלות הפלדה המושחרים והחלולים בזרועותיהם, מופנים קדימה. קולות נפץ נשמעים, מצד נגדי, ואז מהאחר. קולות חבטה עמומים, קולות מימיים, והאדום פורץ, מציף, כמו בחלומות הכי נוראים של הילד הכי טוב...