פנטזיה אישית
מאת slu
29 באוקטובר 2004
אני בבוקר במקלחת ואתה נכנס. אני רטובה וקר לי (וכשקר לי משום מה אני תמיד נעשית חמה למטה... משהו בתחושת הצריבה הזו שיש בקור תמיד מעורר אותי). אני מביטה בך ואומרת, "בוא תיכנס, תתקלח איתי".
אתה מסרב וכשאני שואלת למה אתה עונה שאתה יבש.
אני אומרת שאני רטובה ואתה עונה, "בטח, את במקלחת."
אני מביטה בך, הפיטמות שלי קשות וזקורות, ועונה, "אני לא רטובה מהמים."
אמה חזק שכמותך עומד בסירובך, ואני מתחילה להתרגז.
לפתע, בלי שום אזהרה, אני מכוונת את הדוש אליך ומרטיבה אותך כליל. אני מביטה בך עכשיו. יש לך מבט מסוכן אתה חושק שיניים ואני מתחילה לרעוד, לא מפחד בכלל לא - מתשוקה פראית שמתפשטת בי, עולה מהפות אל הפיטמות ועד לשורשי השיער. אתה ניגש אלי מייד בחטף. ואומר, "יש לך מזל שאת ניראית כך, רטובה וזמינה, אחרת..."
יש מן חצי קיר בנוי בצמוד לאמבטיה, מניחים עליו שמפו וכאלה, אתה מכופף אותי בכח מעל הקיר מחזיק אותי בשיער מוריד לי את הגב ואז פלאסק! סטירה מצלצלת נוחת לי על הישבן בכח, מבעירה אותו. אתה מפליק לי עוד אחת , חזקה! ואז מתחיל לחפור בתוכי. מחדיר לי אצבעות בפראות וללא כיוון לכל מקום אפשרי. אתה בכוונה תוקע חזק, אכזרי, שארגיש אני מתפתלת וצועקת ואתה רק מחזיק אותי בכח, נשען עלי ונמרח וכל הזמן הזה האצבעות שלך חותרות בתוכי, עמוק, בקצב. בשלב מסוים אתה פשוט מחדיר ומוציא, מחדיר ומוציא חזק.
הרגליים שלי כבר רועדות ואני מתחננת "בבקשה!" קח אותי, בעל אותי, עשה אותי שלך! אני צריכה להרגיש אותך קשה וגברי נצמד ונדחק אלי. אתה מוציא לרגע מתחכך בי בישבן מאחור מפשק אותי חזק, מרחיב עוד קצת באצבעות את החור ואז באה המהלומה - אתה ננעץ בי! כאילו שדחפו לתוכי שיפוד מלובן - וזה נהדר!
אתה כל כך קשה, אני מרגישה כל סטייה שלך מבפנים. אתה נדחק אלי יותר ותופס לי את השדיים צובט את הפיטמות המגורות והקשות מועך, מלטף אני מסובבת את הראש והלשון המדהימה שלך מוצאת דרכה עמוק לתוך גרוני, אני חלשה מכדי להתנשק ורק מוצצת אותה כשאתה מכניס ומוציא. טח טח טח הביצים שלך מכות בי בקצב, אני מתה(!) על הרעש הזה. אתה מוכן עכשיו, נשען על הקיר/מדף הזה כמעט לגמרי, מרים אותי איתך הרגליים שלנו כמעט לגמרי באויר ואנחנו צמודים כל כך מכח המשיכה.
אתה כמעט ולא יוצא עכשיו, פשוט מתפתל מעלי, ואני מתחילה לבכות.. כי טוב לי כל כך עד שנהיה כואב והכאב הזה הוא נפלא - אני לא יכולה לסבול אותו ואני לא רוצה שאי פעם יפסיק. אתה מאחור נצמד אלי ארוכות בפעם האחרונה, זורם בתוכי, ואנחנו נשארים כך, תלויים, מותשים מכדי לזוז, ואנחנו גם לא רוצים.
אתה מסרב וכשאני שואלת למה אתה עונה שאתה יבש.
אני אומרת שאני רטובה ואתה עונה, "בטח, את במקלחת."
אני מביטה בך, הפיטמות שלי קשות וזקורות, ועונה, "אני לא רטובה מהמים."
אמה חזק שכמותך עומד בסירובך, ואני מתחילה להתרגז.
לפתע, בלי שום אזהרה, אני מכוונת את הדוש אליך ומרטיבה אותך כליל. אני מביטה בך עכשיו. יש לך מבט מסוכן אתה חושק שיניים ואני מתחילה לרעוד, לא מפחד בכלל לא - מתשוקה פראית שמתפשטת בי, עולה מהפות אל הפיטמות ועד לשורשי השיער. אתה ניגש אלי מייד בחטף. ואומר, "יש לך מזל שאת ניראית כך, רטובה וזמינה, אחרת..."
יש מן חצי קיר בנוי בצמוד לאמבטיה, מניחים עליו שמפו וכאלה, אתה מכופף אותי בכח מעל הקיר מחזיק אותי בשיער מוריד לי את הגב ואז פלאסק! סטירה מצלצלת נוחת לי על הישבן בכח, מבעירה אותו. אתה מפליק לי עוד אחת , חזקה! ואז מתחיל לחפור בתוכי. מחדיר לי אצבעות בפראות וללא כיוון לכל מקום אפשרי. אתה בכוונה תוקע חזק, אכזרי, שארגיש אני מתפתלת וצועקת ואתה רק מחזיק אותי בכח, נשען עלי ונמרח וכל הזמן הזה האצבעות שלך חותרות בתוכי, עמוק, בקצב. בשלב מסוים אתה פשוט מחדיר ומוציא, מחדיר ומוציא חזק.
הרגליים שלי כבר רועדות ואני מתחננת "בבקשה!" קח אותי, בעל אותי, עשה אותי שלך! אני צריכה להרגיש אותך קשה וגברי נצמד ונדחק אלי. אתה מוציא לרגע מתחכך בי בישבן מאחור מפשק אותי חזק, מרחיב עוד קצת באצבעות את החור ואז באה המהלומה - אתה ננעץ בי! כאילו שדחפו לתוכי שיפוד מלובן - וזה נהדר!
אתה כל כך קשה, אני מרגישה כל סטייה שלך מבפנים. אתה נדחק אלי יותר ותופס לי את השדיים צובט את הפיטמות המגורות והקשות מועך, מלטף אני מסובבת את הראש והלשון המדהימה שלך מוצאת דרכה עמוק לתוך גרוני, אני חלשה מכדי להתנשק ורק מוצצת אותה כשאתה מכניס ומוציא. טח טח טח הביצים שלך מכות בי בקצב, אני מתה(!) על הרעש הזה. אתה מוכן עכשיו, נשען על הקיר/מדף הזה כמעט לגמרי, מרים אותי איתך הרגליים שלנו כמעט לגמרי באויר ואנחנו צמודים כל כך מכח המשיכה.
אתה כמעט ולא יוצא עכשיו, פשוט מתפתל מעלי, ואני מתחילה לבכות.. כי טוב לי כל כך עד שנהיה כואב והכאב הזה הוא נפלא - אני לא יכולה לסבול אותו ואני לא רוצה שאי פעם יפסיק. אתה מאחור נצמד אלי ארוכות בפעם האחרונה, זורם בתוכי, ואנחנו נשארים כך, תלויים, מותשים מכדי לזוז, ואנחנו גם לא רוצים.
