האמן ודסדמונה (סיפור בהמשכים) - חלק שלישי

טוב, מי שעקב אחרינו עד כה גילה בודאי שיש כאן איזושהי רוטינה בסיפורים. שטן מספר את הסיפור שלנו דרך עיניו ואני מספרת את אותו הסיפור דרך עיני. בדרך כלל אנחנו די מתואמים, כי נדמה לי שהתחושות שלנו בדרך כלל זהות, אבל הפעם... הפעם... לא ממש ראינו עין בעין. כלומר, זה לא שרבנו או משהו, אבל בדרך כלל יש לו את הדרך שלו לעשות דברים בדיוק איך שאני מרגישה שהם צריכים להיות, אבל הפעם הוא פיספס. לא משהו קריטי. אני לא הייתי עושה מזה עניין, אבל הרגישות הלא תאמן שלו לא ממש איפשרה לו להחליק הכל ולעבור הלאה כאילו כלום.

הוא הציע להגיע אלי בסופ"ש. דבר שקודם כל הפתיע אותי לטובה. רוב התל-אביבים בטוחים שהם גרים במרכז העולם, וכמו שאמר לי חבר טוב פעם, הדרך מבאר-שבע לתל-אביב תמיד הרבה יותר קצרה מהדרך מתל-אביב לבאר-שבע. אני ממש אוהבת את הדירה שלי כאן, והרבה יותר נעים לבלות בה מאשר בדירת הרווקים הקטנה והמאובקת במרכז העיר. הוא בא ברכבת ואספתי אותו מהתחנה. היה לי יום מלא בסידורים והוא הגיע בדיוק כשהוא נגמר.

היו לי די הרבה התלבטויות בקשר לסופ"ש הזה. אני עדיין לא הרגשתי מספיק קרובה אליו. מצד אחד כן רציתי ומצד שני, באמת הכרנו כל כך מעט זמן...
בעיקר דיברנו... או יותר נכון כמו שאני הרגשתי, בעיקר אני דיברתי. כן, הוא יודע להקשיב לא פחות טוב ממה שהוא יודע לכתוב, וגם את זה כבר ציינתי, והיה כיף לשבת ולדבר ולהתחבק ואז עוד לדבר. היה קל להיפתח אליו, להאמין לו. כל מילה שיצאה לי מהפה כאילו הייתה בעיניו מיוחדת ומקסימה.

בשלב מסויים אחרי כמה שעות של דיבורים חשבתי שאולי יהיה נחמד להיכנס קצת למיטה. לישון אלא סתם "להתאפץ" קצת במיטה, ולמי שלא מכיר את המילה, אני מפנה אתכם לסיפור האחרון של שטן, הוא מגדיר את זה הרבה יותר טוב ממה שאני אוכל אי פעם לעשות.

אז כן, התחבקנו התלטפנו ואני נתתי לעצמי לשקוע שוב במגע המדהים העצמתי שלו. כל כך נעימים היו לי כל הליטופים האלו, היה נעים לי להישאר בדיוק כאן, ולכן בכל פעם שהעיניינים נעשו טיפה יותר לוהטים דאגתי לצנן אותם. רציתי למשוך את הימים האלו של ההיכרות עוד קצת. ויש משהו מאוד מחרמן, אותי לפחות, באיטיות.

אני חייבת לציין שהוא גילה המון סבלנות אלי. הוא ניסה, אבל לא לחץ. נתן לי להבין שהוא רוצה אבל שמי שיקבע בסוף תהיה אני. הבנתי כבר כאן שיש בו את התשוקה שאותה אני מחפשת אבל גם את העדינות שהיא כל כך חשובה בשביל להביא אותי לשיאים.

רציתי כבר מזמן לנסוע לצפון לבקר את האקס שלי ואת המשפחה שלו. תכננתי לעשות את זה בחג כי אני עובדת ממש קשה ואין לי ממש הזדמנויות אחרות. האמת לא חשבתי על הדברים עד הסוף ופתאום זה היה נראה קצת מוזר לקחת איתי את החבר החדש מאוד, מאוד שלי לביקור אצל האקס.

קצת רקע כללי. אני ואלון נפרדנו כבר לפני חמש שנים. גרנו ביחד בערך כשנה, והמשפחה שלו כלומר בעיקר סבא שלו ודוד שלו ממש הפכו חברים טובים שלי. ואחרי שאנחנו נפרדנו, לא ממש בטוב, אני חייבת לציין, הם התעקשו ממש בכח לשמור איתי על קשר, שנשמר עד היום. האמת הייתי בטוחה שאיכשהו זה יתפקשש, אבל הבטחתי. ורוב האנשים שמכירים אותי יודעים שעל המילה שלי, אפשר לסמוך.

ביקשתי מראש משטן להמנע ממגע פיזי והאמת לא רק בגלל הסיטואציה המביכה, חבר שלי לשעבר והכל, גם בגלל שבאמת הייתי צריכה קצת מרחב, אוויר. שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת את המגע שלו, אבל הכל היה כל כך טרי, ראשוני ואינטנסיבי. הייתי צריכה קצת להתרחק כדי להתקרב שוב מאוחר יותר.

וכן, היה נעים. הוא עשה בדיוק מה שביקשתי ממנו. כלומר, נמנע מלגעת בי כל הזמן, כמו שהוא עושה תמיד. הוא היה מקסים ואדיב כלפי כולם. וכמו שביקשתי גם מידר כל פרט באשר למערכת היחסים בינינו. לצורך העניין הוא הגדיר את עצמו כנהג שלי. מכיוון שעבדתי במרכז ביום שלמחרת חשבתי שזה יהיה רעיון מאוד טוב להשאר לישון אצלו. היה סופ"ש ארוך ומתיש, ולא רק מבחינת הנסיעות - הרי חצינו את הארץ מצפון לדרום, אלא גם מבחינת האינטנסיביות של הרגשות.

היה לנו המון זמן לדבר ואני הרגשתי שבעיקר אני דיברתי, והוא קילף אותי כמו בצל, שיכבה אחרי שיכבה והשאיר אותי חשופה לגמרי בפניו. אז נכון שמבחינה פיזית לא ממש עשינו הרבה, אבל הרגשתי כל-כך הרבה יותר קרובה אליו מאשר שהרגשתי עם הרבה אנשים שהזדיינתי איתם. מה שעברנו ביחד בסוף השבוע הזה היה בשבילי כל-כך הרבה יותר אינטימי מסקס.

הגענו אליו הבייתה הרוסים מעייפות וכל מה שאני הצלחתי לחשוב היה להכנס למיטה וכמה שיותר מהר. ישבו בסלון, שתינו משהו ותוך שתי דקות בערך הרגשתי שהעיניים שלי נעצמות מאליהן. עלינו לחדר השינה. והוא עטף אותי בזרועותיו.
היה לי נעים להתכרבל איתו. הידיים שלו ליטפו אותי בעדינות ואני שקעתי לי לתוך שינה עמוקה... ואז דברים נעשו טיפה אגרסיביים מדי בשבילי.

זה לא שהייתה לי בעיה עקרונית עם זה שהוא תפס לי את הידיים בחוזקה והצמיד אותי למיטה בכח. האמת, בסטיואציה אחרת הייתי חושבת על המצב הזה כמאוד מחרמן. אבל הייתי כל כך עייפה. אם הוא היה ממשיך ללטף אותי בעדינות יכול להיות שהוא היה מצליח להביא אותי למצב של חרמנות, אבל רוב הסיכויים שפשוט הייתי נרדמת בחיבוק שלו. אני כל כך אוהבת את איך שהוא נוגע בי, אבל באותו הערב כל מה שריציתי היה לישון.

כשאמרתי לו שהוא מכאיב לי, לא ממש התכוונתי לכאב הפיזי. הכאיבו לי כבר הרבה יותר ואני יכולה אפילו להגיד שכאב גדול מזה יכול להדליק אותי. אבל באותו ערב, באותו מקום, כל מה שרציתי היה לישון. אני יודעת שיש לי גם את התכונה לכוון סיטואציות. לא פעם התלוננו בפני גברים שאני נוטה לחלק הוראות הפעלה: "נא להכיר- זה שד. עכשיו בתנועות סיבוביות..." אני חייבת לציין שבמקרה שלו הוא ממש לא זקוק לכאלו, הוא יודע את המלאכה על בוריה. אבל באמת באותו הערב הייתי עייפה מכדי להיות חרמנית, וזה כמעט ולא קורה לי.

הוא הפסיק מיד. כאילו לחצתי על מתג הכיבוי. הרגשתי שבטח אמרתי משהו לא בסדר, ושבועות אחר כך, כשדיברנו על הסיטואציה הזו, הוא הודה בפני שהקול שלי עדיין מהדהד באזניו עם המילים האלו: "אתה מכאיב לי..."

הוא חיבק אותי חזק וליטף אותי בעדינות עד שנרדמתי. שמעתי אותו מתוך שינה עוד יורד למטה, מתסובב חסר מנוחה בדירה, תוהה לעצמי איך יש לו כח לעשות משהו חוץ מלישון. אבל באופן כללי המעטתי בערך כל המקרה ואפילו לא הייתי טורחת לכתוב עליו אם הוא לא היה מעלה את הנושא.

למחרת בבוקר התעוררתי רעננה אחרי השינה המצוינת חבוקה בין זרועותיו. היה לי ברור שאני חוזרת אליו לדירה אחרי העבודה. נישקתי אותו ויצאתי מהבית, וכמו שאמרתי, רק כשקראתי את מה שהוא כתב על האירוע, הבנתי מה זה עשה לו, ונדהמתי שוב מהרגישות המדהימה שלו, שלמרות שהוא בפירוש מאסטר, שולט ויודע להוביל, הוא אינו מזלזל לרגע ברגשות שלי. ואולי זו בעצם מהותה של השליטה...