השפחה (סיפור בהמשכים) - חלק שני
מאת akrab(מתחלף)
21 בנובמבר 2004
השעה הייתה 6:00 בבוקר, צלצול חזק נשמע אך ניקול הייתה שקועה בשינה עמוקה. דלת תאה נפתחה ואל התא נכנס אחד המדריכים עם שוט קצר בידו. שתי הצלפות מהירות בירכיה העירו אותה בבת אחת והיא נרתעה אחורה מן ההפתעה והכאב. לקח לה מספר שניות לעכל היכן היא נמצאת ומה עבר עליה אתמול. "שלא תעז יותר לגעת בי" סיננה בזעם אל הגבר הלבוש שחורים. הוא הוציא פנקס קטן ורשם בו משהו. הוא הצליף בה פעם נוספת וגרר אותה מן הדרגש למצב עמידה.
"אם אני לא טועה ההוראה שקיבלת הייתה לעמוד עם הצלצול", אמר המדריך. ניקול חשה שהיא רוצה להכות אותו, לבעוט באשכיו ולחנוק אותו אך האזיקים שעל ידיה ורגליה מנעו זאת ממנה. היא החליטה שלא תשתף אתם פעולה גם אם יעלה לה הדבר במכות נוספות.
המדריך שחרר את האזיקים מרגליה והורה לה לבוא בעקבותיו אל חדר האימונים. ברגע שהסתובב אל הדלת בעטה ניקול ברגלו בעיטה חזקה, הוא הסתובב מופתע מעט, השוט שרק וניקול ספגה הצלפה מכאיבה על זרועה. המדריך רשם דבר מה נוסף בפנקסו ואחר קרא למדריך נוסף. הם כבלו את רגליה של ניקול וגררו אותה לחדר גדול, שם היא הושבה על כסא והקשיבה להרצאה תיאורטית על תפקידה של השפחה בעולם המודרני. בסופה של ההרצאה שחררו אותה המדריכים מהכבלים והיא הצטוותה לבצע ניקוי יסודי של החדר בעזרת מטלית ומברשת קטנה וזאת כשהיא על הברכיים בלבד.
ניקול התעלמה מההוראה ונשארה לשבת. המדריך חזר שוב "רדי על ברכייך והתחילי לנקות" אך ניקול לא הגיבה. "קחו אותה חזרה לתא" היא שמעה אותו אומר, ושני לבושי שחורים ביצעו את ההוראה. ניקול בילתה את השעות הבאות לבדה כשהיא לא מפסיקה לחשוב על אפשרויות מילוט.
היא לא ידעה כמה זמן עבר כי לקחו לה את השעון, אבל לאחר ארוחה דלה שהוגשה לה מבעד לדלת התא, היא נלקחה שוב לאולם על ידי שני שומרים. במרכז החדר ניצב שולחן ארוך ומאחוריו ישבו המדריכים, במרכז על כסא מעט מוגבה ישב הגבר שקיבל את פניה לאחר שנחטפה.
"התחלת את היום הראשון ברגל שמאל" אמר תוך כדי עיון בפתקים שהגישו לו המדריכים. "על פי סיכום נקודות החובה שלך את תקבלי הערב את העונש שאנו מכנים – 'מוליך חום' ומיועד לשפחות שעדיין לא הבינו את מעמדן. דרך אגב, אם אי פעם תרצי לפנות אלי, עלייך להקדים לפנייה את התואר - מאסטר Z."
את ניקול לא עניינו בשלב זה שום תארי כבוד והיא צעקה לעברו: "אני דורשת שתשחררו אותי, אין לכם זכות לחטוף ולכלוא אף אחד!".
מאסטר Z סימן בתנועת יד קלה לעוזריו והם גררו את ניקול לחדר גדול מואר בלפידים שנראה מאובזר כמרתף עינויים מתקופת האינקוויזיציה. מתקנים מוזרים, שרשראות, ווים וטבעות, ארונות עם סוגים שונים של שוטים, מחבטים ואביזרים שונים יצרו אוירה מאיימת. לראשונה החלה תחושת פחד לאיים על בטחונה העצמי. מה הם מתכוונים לעשות לי? שאלה את עצמה.
באחת מפינות החדר ניצב כסא אשר אזור הישיבה שלו היה חסר. ניקול הופשטה לגמרי והושבה עליו ועל מנת שלא תיפול נקשרו ידיה אל הידיות וחבל עבה נכרך סביב בטנה אל גב הכסא. גם הקרסוליים נקשרו אל רגלי הכסא ופיה נחסם בכדור גומי שלא אפשר לה להוציא קול. מתוך אחד הארונות שלף אחד המדריכים זוג מצבטיים שאליהם חוברו בשרשרת מספר כדורי מתכת כבדים למראה.
הוא רכן לידה שלח את ידו, ובתנועות גסות חבר את המצבטיים אל שפתי הכוס שלה. הכאב היה חד וניקול צעקה אך כדור הגומי בלע את קולה. כדורי המתכת התנדנדו באוויר ומתחו את בשרה. לאחר מספר דקות נכנס מדריך נוסף כשהוא מחזיק בעזרת כפפות עבות דלי מתכת כשקרב את הדלי מתחת לכסא הביטה ניקול בעיניים מבועתות, וראתה שהוא מכיל גחלים לוחשות. הפחד שיתק את גופה כשהבינה מה הולך לקרות.
הדלי הוצב מתחת גופה וכדורי המתכת הוכנסו לתוכו. בהתחלה לא הרגישה כלום אבל כעבור שלושים שניות הגיע הכאב המצמרר מתחתית גופה אל מוחה. היא זעקה אל תוך כדור הגומי, ואבדה את הכרתה. הם העירו אותה בעזרת מי קרח והתהליך חזר על עצמו מספר פעמים. מאסטר Z קרב אליה ועיניה של ניקול הביעו זעקה אילמת: "הפסיקו את העינוי".
"אני חושב שהבנת את המסר" אמר Z וסימן בתנועה קצרה לשומרים להחזירה לתאה. כשהיא על סף אפיסת כוחות והכאבים באזור המפשעה שלה קשים מנשוא, חשבה ניקול שהיא לא תוכל לעמוד בעונש נוסף כזה, ולכן מחר תנסה להשביע את רצונם לפחות עד שתמצא אולי דרך להימלט.
למחרת בבוקר עם השמע הצלצול, ניקול נעמדה על רגליה וחיכתה לשומר. לאחר ארוחת בוקר של קפה פושר ולחם בריבה, היא נלקחה לחדר האימונים ושם בחוסר התלהבות ביצעה את ההוראות שקיבלה. היא למדה לבצע עבודות בית שמעולם לא חשבה שתעשה כי תמיד העסיקה עוזרות. פה ושם נפלטה מפיה הערה ללא קבלת רשות דיבור או שבצעה לא במדויק את ההוראות והדבר עלה לה בנקודות חובה. בערב היא קיבלה עונשים קלים יחסית ליום הקודם. היא ספגה עשר הצלפות מגלב על גבה ועשר הצלפות בשוט קטן על שדיה. היא הוחזרה לתא ונכבלה ביד אחת אל הטבעת בקיר. עדיין היה לה קשה להאמין שהיא לא נמצאת בתוך אחד החלומות הרעים שלה. כעבור שמונה שעות היא שוב התעוררה למציאות המדכאת ועם הצלצול התייצבה ליום אימונים נוסף.
היא הולבשה בתלבושת משרתות הכוללת חצאית שחורה קטנה, חולצה שחורה וסינור לבן. את חלקי התלבושת שכיסו את החזה והישבן ניתן היה לחשוף במשיכה קלה. "עכשיו נלמד אותך צורות הגשה חדשות" גיחך המדריך ומשך משיכה קלה בחלק העליון של חולצתה.
שדיה המלאים קיפצו מבעד הפתח והמדריך משש אותם בהנאה לא מוסתרת. הוא חיבר אל פטמותיה מצבטים שאליהם היו קשורות שרשרות דקות שחוברו בסופן לשני קצוות של מגש. שני הקצוות האחרים חוברו ברצועה אל גבה. על המגש הועמסו מבחר מתאבנים והיא אולצה להסתובב בין הגברים כשידיה כבולות מאחורי גבה וכל כובד המגש תלוי על שדיה. היא שנאה את ההשפלה אך אילצה את עצמה להבליג.
השלב הבא היה זחילה על ארבע כשישבנה חשוף, מגש עם כוסות משקה קשור לגבה ולראשה מוצמדת מאפרה. היא זחלה כך בין המדריכים שישבו בחדר האירוח, התכבדו בכוסות משקה, מעכו סיגריות על ראשה ושלחו פקודות: "תזחלי לכאן כלבה", "תנמיכי את הראש","תנענעי את הישבן אבל בלי להפיל אף כוס", ניקול הרגישה שהיא לא מסוגלת יותר, וכשחטפה בעיטה בתחת משום שהגיעה באיחור אל אחד המדריכים, היה זה הקש ששבר את גבה.
"המשחק נגמר" הודיעה להם תוך שהיא מתרוממת וכל כוסות המשקה מתנפצות אל הריצפה. על פניו של המדריך שעמד מולה היה מבט מופתע מתגובתה הבלתי צפויה."נתראה בערב" היא שמעה קול מאחוריה. ואכן באותו ערב היא נדחסה עירומה לכלוב קטן ולאחר שנסגרה דלתו, היא לא הצליחה להניע אף איבר בגופה. מן התקרה השתלשלה שרשרת עם וו מתכת שהתחבר לטבעת בכלוב והיא הרגישה איך הכלוב נמשך למעלה. כשהייתה תלויה באוויר, נכנסו אל החדר כל המדריכים ובראשם מאסטר Z, הם החזיקו שוטים ומקלות מחודדים. מישהו דחף את הכלוב, והוא החל להתנדנד ובכל פעם שקרב לאחד מהם היא ספגה הצלפה או דקירה. צעקותיה החרישו אוזניים אך העונש נמשך שעה ארוכה. כשהורידו וגררו אותה מותשת, אל התא היא הרגישה איך כוח ההתנגדות שלה הולך ואוזל. הם עוד יצליחו להפוך אותי לשפחה חשבה בדיכאון לפני שנרדמה.
"אם אני לא טועה ההוראה שקיבלת הייתה לעמוד עם הצלצול", אמר המדריך. ניקול חשה שהיא רוצה להכות אותו, לבעוט באשכיו ולחנוק אותו אך האזיקים שעל ידיה ורגליה מנעו זאת ממנה. היא החליטה שלא תשתף אתם פעולה גם אם יעלה לה הדבר במכות נוספות.
המדריך שחרר את האזיקים מרגליה והורה לה לבוא בעקבותיו אל חדר האימונים. ברגע שהסתובב אל הדלת בעטה ניקול ברגלו בעיטה חזקה, הוא הסתובב מופתע מעט, השוט שרק וניקול ספגה הצלפה מכאיבה על זרועה. המדריך רשם דבר מה נוסף בפנקסו ואחר קרא למדריך נוסף. הם כבלו את רגליה של ניקול וגררו אותה לחדר גדול, שם היא הושבה על כסא והקשיבה להרצאה תיאורטית על תפקידה של השפחה בעולם המודרני. בסופה של ההרצאה שחררו אותה המדריכים מהכבלים והיא הצטוותה לבצע ניקוי יסודי של החדר בעזרת מטלית ומברשת קטנה וזאת כשהיא על הברכיים בלבד.
ניקול התעלמה מההוראה ונשארה לשבת. המדריך חזר שוב "רדי על ברכייך והתחילי לנקות" אך ניקול לא הגיבה. "קחו אותה חזרה לתא" היא שמעה אותו אומר, ושני לבושי שחורים ביצעו את ההוראה. ניקול בילתה את השעות הבאות לבדה כשהיא לא מפסיקה לחשוב על אפשרויות מילוט.
היא לא ידעה כמה זמן עבר כי לקחו לה את השעון, אבל לאחר ארוחה דלה שהוגשה לה מבעד לדלת התא, היא נלקחה שוב לאולם על ידי שני שומרים. במרכז החדר ניצב שולחן ארוך ומאחוריו ישבו המדריכים, במרכז על כסא מעט מוגבה ישב הגבר שקיבל את פניה לאחר שנחטפה.
"התחלת את היום הראשון ברגל שמאל" אמר תוך כדי עיון בפתקים שהגישו לו המדריכים. "על פי סיכום נקודות החובה שלך את תקבלי הערב את העונש שאנו מכנים – 'מוליך חום' ומיועד לשפחות שעדיין לא הבינו את מעמדן. דרך אגב, אם אי פעם תרצי לפנות אלי, עלייך להקדים לפנייה את התואר - מאסטר Z."
את ניקול לא עניינו בשלב זה שום תארי כבוד והיא צעקה לעברו: "אני דורשת שתשחררו אותי, אין לכם זכות לחטוף ולכלוא אף אחד!".
מאסטר Z סימן בתנועת יד קלה לעוזריו והם גררו את ניקול לחדר גדול מואר בלפידים שנראה מאובזר כמרתף עינויים מתקופת האינקוויזיציה. מתקנים מוזרים, שרשראות, ווים וטבעות, ארונות עם סוגים שונים של שוטים, מחבטים ואביזרים שונים יצרו אוירה מאיימת. לראשונה החלה תחושת פחד לאיים על בטחונה העצמי. מה הם מתכוונים לעשות לי? שאלה את עצמה.
באחת מפינות החדר ניצב כסא אשר אזור הישיבה שלו היה חסר. ניקול הופשטה לגמרי והושבה עליו ועל מנת שלא תיפול נקשרו ידיה אל הידיות וחבל עבה נכרך סביב בטנה אל גב הכסא. גם הקרסוליים נקשרו אל רגלי הכסא ופיה נחסם בכדור גומי שלא אפשר לה להוציא קול. מתוך אחד הארונות שלף אחד המדריכים זוג מצבטיים שאליהם חוברו בשרשרת מספר כדורי מתכת כבדים למראה.
הוא רכן לידה שלח את ידו, ובתנועות גסות חבר את המצבטיים אל שפתי הכוס שלה. הכאב היה חד וניקול צעקה אך כדור הגומי בלע את קולה. כדורי המתכת התנדנדו באוויר ומתחו את בשרה. לאחר מספר דקות נכנס מדריך נוסף כשהוא מחזיק בעזרת כפפות עבות דלי מתכת כשקרב את הדלי מתחת לכסא הביטה ניקול בעיניים מבועתות, וראתה שהוא מכיל גחלים לוחשות. הפחד שיתק את גופה כשהבינה מה הולך לקרות.
הדלי הוצב מתחת גופה וכדורי המתכת הוכנסו לתוכו. בהתחלה לא הרגישה כלום אבל כעבור שלושים שניות הגיע הכאב המצמרר מתחתית גופה אל מוחה. היא זעקה אל תוך כדור הגומי, ואבדה את הכרתה. הם העירו אותה בעזרת מי קרח והתהליך חזר על עצמו מספר פעמים. מאסטר Z קרב אליה ועיניה של ניקול הביעו זעקה אילמת: "הפסיקו את העינוי".
"אני חושב שהבנת את המסר" אמר Z וסימן בתנועה קצרה לשומרים להחזירה לתאה. כשהיא על סף אפיסת כוחות והכאבים באזור המפשעה שלה קשים מנשוא, חשבה ניקול שהיא לא תוכל לעמוד בעונש נוסף כזה, ולכן מחר תנסה להשביע את רצונם לפחות עד שתמצא אולי דרך להימלט.
למחרת בבוקר עם השמע הצלצול, ניקול נעמדה על רגליה וחיכתה לשומר. לאחר ארוחת בוקר של קפה פושר ולחם בריבה, היא נלקחה לחדר האימונים ושם בחוסר התלהבות ביצעה את ההוראות שקיבלה. היא למדה לבצע עבודות בית שמעולם לא חשבה שתעשה כי תמיד העסיקה עוזרות. פה ושם נפלטה מפיה הערה ללא קבלת רשות דיבור או שבצעה לא במדויק את ההוראות והדבר עלה לה בנקודות חובה. בערב היא קיבלה עונשים קלים יחסית ליום הקודם. היא ספגה עשר הצלפות מגלב על גבה ועשר הצלפות בשוט קטן על שדיה. היא הוחזרה לתא ונכבלה ביד אחת אל הטבעת בקיר. עדיין היה לה קשה להאמין שהיא לא נמצאת בתוך אחד החלומות הרעים שלה. כעבור שמונה שעות היא שוב התעוררה למציאות המדכאת ועם הצלצול התייצבה ליום אימונים נוסף.
היא הולבשה בתלבושת משרתות הכוללת חצאית שחורה קטנה, חולצה שחורה וסינור לבן. את חלקי התלבושת שכיסו את החזה והישבן ניתן היה לחשוף במשיכה קלה. "עכשיו נלמד אותך צורות הגשה חדשות" גיחך המדריך ומשך משיכה קלה בחלק העליון של חולצתה.
שדיה המלאים קיפצו מבעד הפתח והמדריך משש אותם בהנאה לא מוסתרת. הוא חיבר אל פטמותיה מצבטים שאליהם היו קשורות שרשרות דקות שחוברו בסופן לשני קצוות של מגש. שני הקצוות האחרים חוברו ברצועה אל גבה. על המגש הועמסו מבחר מתאבנים והיא אולצה להסתובב בין הגברים כשידיה כבולות מאחורי גבה וכל כובד המגש תלוי על שדיה. היא שנאה את ההשפלה אך אילצה את עצמה להבליג.
השלב הבא היה זחילה על ארבע כשישבנה חשוף, מגש עם כוסות משקה קשור לגבה ולראשה מוצמדת מאפרה. היא זחלה כך בין המדריכים שישבו בחדר האירוח, התכבדו בכוסות משקה, מעכו סיגריות על ראשה ושלחו פקודות: "תזחלי לכאן כלבה", "תנמיכי את הראש","תנענעי את הישבן אבל בלי להפיל אף כוס", ניקול הרגישה שהיא לא מסוגלת יותר, וכשחטפה בעיטה בתחת משום שהגיעה באיחור אל אחד המדריכים, היה זה הקש ששבר את גבה.
"המשחק נגמר" הודיעה להם תוך שהיא מתרוממת וכל כוסות המשקה מתנפצות אל הריצפה. על פניו של המדריך שעמד מולה היה מבט מופתע מתגובתה הבלתי צפויה."נתראה בערב" היא שמעה קול מאחוריה. ואכן באותו ערב היא נדחסה עירומה לכלוב קטן ולאחר שנסגרה דלתו, היא לא הצליחה להניע אף איבר בגופה. מן התקרה השתלשלה שרשרת עם וו מתכת שהתחבר לטבעת בכלוב והיא הרגישה איך הכלוב נמשך למעלה. כשהייתה תלויה באוויר, נכנסו אל החדר כל המדריכים ובראשם מאסטר Z, הם החזיקו שוטים ומקלות מחודדים. מישהו דחף את הכלוב, והוא החל להתנדנד ובכל פעם שקרב לאחד מהם היא ספגה הצלפה או דקירה. צעקותיה החרישו אוזניים אך העונש נמשך שעה ארוכה. כשהורידו וגררו אותה מותשת, אל התא היא הרגישה איך כוח ההתנגדות שלה הולך ואוזל. הם עוד יצליחו להפוך אותי לשפחה חשבה בדיכאון לפני שנרדמה.
