האמן ודסדמונה (סיפור בהמשכים) - חלק רביעי

סבלנות היא באמת נושא שיצא לי לחקור אותו מכל הכיוונים. וזו תכונה שאני חייבת שתהיה אצל הגברים שלי. איזו מן בגרות שאני חייבת שתהיה בבני הזוג שלי. יכול להיות שכל זה בא ממערכת היחסים המעוותת שלי עם אבי. אדם חכם באופן בלתי נתפס כמעט. גאון בתחום שלו, מדען, אמן, איש רנסנס... אבל אלי, לבת שלו, מעולם לא הייתה לו סבלנות. כשהוא היה איתי הוא תמיד היה קצר רוח. אם זה היה כשהוא ניסה ללמד אותי מתמטיקה או דרך ארץ, תמיד זו הייתה מן מלחמה שלי על תשומת הלב שלו, שאף פעם לא ניתנה לי באופן מוחלט.

אומרים שכשאנחנו נכנסים למיטה עם בני הזוג שלנו, אנחנו הופכים שוב להיות ילדים, ואולי מכאן כל הרצון שלנו להעניש או להענש. וכשאני איתו אני מרגישה שוב ילדה קטנה, אבל בצורה הפוכה לילדותי האמיתית. בידיים שלו אני מוצאת את כל הסבלנות שחסרה לי כילדה. בליטופים שלו הארוכים, בחיבוקים הבלתי נגמרים. הוא יחכה לי, אני מרגישה שהוא יחכה. וגם אם זה יקח נצח, הוא יהיה שם בשבילי.

הוא לא יכעס עלי אם לא אספק באופן מיידי את הרצונות שלו, אלא ישאל למה? וכשיבין ינסה לתקן את מה שלא היה טוב. הוא רוצה לדעת, אבל תמיד עושה את הדברים ממקום של לרצות לאהוב אותי, לגונן עלי... האדון המיטיב שלי.

בלילה שבין רביעי לחמישי של חג שני של סוכות, אני שוכבת ערה במיטה בבית הורי, מחכה לו, לא מצליחה להירדם. הוא אמר שיגיע... כל שניה נדמית כשעה. שוב פוקחת את עיני, מסתכלת על השעון. מתי הוא כבר בא. רוצה אותו. כבר מתגעגעת. כבר נקשרתי כל-כך ועברו רק כמה ימים. זה מפחיד אותי, זה מרגש אותי. כבר לא יכולה להישאר אדישה למערבולת שמתחוללת בתוכי.

בשעה ארבע ועשרים הוא מצלצל, אני יורדת לפתוח. קר בלילה המדברי, אני עטופה כולי בבגדים חמים. הוא מחבק אותי וכבר נעשה כל הרבה יותר חם. לוקחת כמה דברים וממשיכים אלי לדירה. מתיישבים בסלון ומתחילים לדבר, ואיכשהו העייפות נעלמת. השיחה זורמת. עוברות שעות ועוד יש לנו על מה לדבר. ככה זה איתו, הוא מתעניין...

"רוצה לראות תמונות מהודו?" אני שואלת אותו, בטוחה שאצליח לשבור אותו עם זה. מי באמת רוצה לראות תמונות מהודו... אבל הוא מתעניין בכל מה שקשור בי מהאצבע הקטנה שאצלי ברגל ועד לשערה האחרונה שעל הראש שלי. חשוב לו לדעת כל פרט, וכן, זה באמת מעניין אותו, אני יכולה לראות לפי התגובות. לא סתם תגובות של מישהו ששואל בשביל להראות שהוא מתעניין, אלא באמת, הוא רוצה לדעת עלי הכל.

כשאני אומרת לו לפעמים כמה נדירה היכולת הזו שלו להתעניין, להקשיב, הוא תמיד צוחק עלי. הוא טוען שפשוט היו לי כל החיים, בני זוג כל כך דפוקים, שהיכולת ה"טרוויאלית" הזאת שיש לו, להקשיב, נדמית בעיני ככל כך מיוחדת. אז אני מחזירה את זה כחומר למחשבה בידי מי שקורא. האם היכולת הזאת להקשיב, להתעניין היא כה טרוויאלית? אם כן אני חייבת לומר שאף אחד, אף פעם, לא הקשיב לי ככה.

אחרי כל השעות של שיחה, כבר יש יום בחוץ, ואנחנו קרועים מעייפות. אני עושה לנו קצת חושך בחדר, כי כמו שאומרת אתי אנקרי, "האור מסתיר קולות..." אני רוצה לשמוע את הקול שלו ולהרגיש אותו קרוב, קרוב.

והוא מלטף אותי, לאט, לא ממש ממהר לשום מקום. יש לנו עוד סוף שבוע ארוך לפנינו והסבלנות שלו אין סופית. נוגע בי כאילו מעולם לא נגע באישה לפני כן. בוחן כל פרט בי. נותן תשומת לב מלאה לכל חלק מהגוף שלי. כמו שכל הסיפורים הטיפשיים שלי על הודו הכי מעניינים אותו בעולם כך מעניינות אותו האצבעות הקטנות של כפות הרגליים שלי. אין שום דבר מתרפס באופן שבו הוא מכניס את אצבעות כף הרגל שלי לפה שלו. הוא פשוט מתייחס לכל פרט בגוף שלי בתשומת לב, רוצה להכיר כל חלק שלי.

הוא מפשיט אותי לאט. מעביר עלי ידיים ברכות. ואני מתמסרת טוטאלית למגע שלו, שוב, אני יודעת, כי הוא נותן לי להרגיש שהוא נהנה מזה, נהנה לגעת בי. האמת, קשה להוציא משטן קולות של הנאה. גם שניה לפני שהוא גומר הוא ישמור על הפוקר פייס הזה שלו. אבל המבט שיש לו בעיניים כשהוא נוגע בי, ההתפעלות הגלויה שלו כאשר הוא דוחף אצבע עמוק לתוך הכוס שלי. אני יודעת שבאותו הרגע שום דבר אחר חוץ ממני ומההנאה שלי לא ממש מעניין אותו. הוא שם, עמוק בתוכי, ולא רק בממד הפיזיולוגי של הדברים.

שוכבת על הגב, עוצמת עיניים, הידים שלו עובדות עלי, חוקרות אותי, הוא מעביר אותן על הפנים שלי, מלטף אותי לאט, חוקר, לא מפספס שום פרט. ואני, אני מתענגת על המגע שלו, על זה שהוא לא ממהר לשום מקום. אני יודעת שעכשיו, ברגע זה, לא ממש מעניין אותו מי יגמור ומתי, ואם בכלל יהיה לזה סוף. הוא נמצא בכאן ובעכשיו, ובכאן ובעכשיו הזה יש את האצבעות שלו, על העור שלי וזה הכי נכון בעולם, אני הכי מעניינת אותו בעולם. אני המלכה שלו עכשיו. הדבר הכי שווה שהתקיים אי פעם. הוא נותן לי להרגיש כמה שאני יפה בעיניו. התגובות שלי מעניינות אותו. מרגשות אותו. הוא מוקיר כל אחת מהן, נהנה מהצלילים שאני מוציאה. לאט הוא ממשיך למטה, מגע עדין, נוגע, לא נוגע... מעביר את הידיים שלו על הגוף שלי. ואני שם מרחפת בתוך המגע שלו. כל הגוף שלי דרוך מציפיה.

כולי רוצה אותו כבר, והוא, עוד נותן לי לחכות. רוצה להמשיך ולחקור אותי עוד. מסובב אצבע באיטיות סביב הפטמה שלי שמזדקרת למגעו, ממשיך לבטן שלי, מלטף ועולה שוב לעבר החזה. מעביר לשון מענגת על הפטמות שלי. אני מרגישה אותו, כולי דרוכה מציפייה לבאות. כבר לא רוצה להגיד לו "די", רוצה להרגיש אותו קרוב. והוא עדיין לוקח את הזמן איתי, כאילו עכשיו כשאני כבר מוכנה, כשאני כבר רוצה, פתאום יש לו את כל הזמן שבעולם.

הוא ממשיך לאט לעבר הבטן שלי, מעביר אצבע מרפרפת על הכוס, בעדינות, כמעט ולא נוגע, אבל אפילו זה מצליח לסחוט ממני אנחה. אני רטובה עכשיו, רוצה אותו כל כך, אבל הוא לא נשאר שם. הוא ממשיך אל הירך שלי, מלטף את הצד הפנימי של הירך, מעביר צמרמורת בכל הגוף שלי. יורד עוד למטה לירך, ולכפות הרגליים שלי.

אף פעם לא הרגשתי ככה שמישהו נגע בכפות הרגליים שלי. אני מרגישה את השפתיים שלו על גב כף הרגל שלי, ופתאום נדמה לי שזה האיבר הכי חושני בגוף שלי. ובאמת, שאף פעם לא ייחסתי חשיבות מרובה לכפות רגליים. אך למגעו פתאום אני מוצאת שיש בהם משהו חושני בטירוף. הוא מנשק את כף הרגל שלי. עובר בעדינות בלשונו עליה. אני כולי צמרמורות של תענוג כשהוא לוקח לתוך פיו כל אצבע בנפרד, מכניס לפה, מוצץ ומלקק. בחיי שלא ידעתי שאפשר כל כך להנות ממישהו שמלקק לי את כפות הרגליים. אבל הוא עושה את כל כך במסירות, כל כך בהשקעה, משקיע בכל אצבע כאילו היא מרכזת את העולם שלו באותו הרגע, כאילו הוא התאהב בכל אצבע שלי בנפרד, והלשון שלו מנהלת רומן איתה. כאילו אין דבר בעולם מלבד כף הרגל שלי עכשיו בפיו. שוב תשומת הלב שלו לפרטים באה לידי ביטוי באופן מוזר מעט.

הוא מניח לכפות רגלי וממשיך במעלה הרגל שלי, שפתיו עוברות באיטיות במעלה רגלי, מתמהה, נותן לגוף שלי הדרוך מציפיה להמשיך לחכות, לא מזניח מילמטר של עור בדרך. האיטיות הזאת מתחילה לחרפן. רוצה לאחוז בידו ולדחוף אותה כבר אל בין רגלי. אך מצד שני טוב לי עם האיטיות הזאת. אם הדרך שהוא בונה לאט לאט את ההתרגשות שלי, את הרטיבות שלי, איך שהוא נותן לי לחכות. הוא נוגע בשפתיו בכוס שלי. נגיע עדינה. כמעט לא מורגשת אך מצליחה להעביר צמרמורות בכל גופי שדומה שכבר זמן כל כך ארוך הוא כמה למגע הזה. אני כולי מטפטפת כבר. אם הוא היה מבקש ממני עכשיו, הייתי מתחננת שיגע בי, הייתי מוכנה לציית לכל הוראה שלו רק בשביל להרגיש אותו בתוכי, והוא ממשיך וחוקר אותי לאט בלשונו מלקק אותי, טועם אותי בעדינות אין קץ, כשאני כולי מרוגשת.

במאמר מוסגר אני אומר כאן, אני בדרך כלל לא אוהבת שיורדים לי. רוב הגברים שהייתי איתם נתנו לי להרגיש, ואני מניחה שהם לא התכוונו לעשות את זה, כאילו זו איזו חובה מגעילה שחייבים לקיים. שהם לא ממש אוהבים לעשות את זה, אבל אם מוכרחים, אז יאללה, בוא נצלול לתוך שק הדגים המסריח. אצלו אני מרגישה שהוא נהנה מכל רגע. באחת מהשיחות הארוכות שהיו לנו לאחר מכן הוא שאל אותי אם היה משהו, הנאה פיזיולוגית, שלא הייתי מוכנה לוותר עליו בחיים. מה לדעתי התחושה הפיזיולוגית הכי מדהימה שאפשר להרגיש. ומה שאני עניתי היה להתחבק. אין כמו להתחבק, זה הדבר הכי כיפי בעולם. שאלתי אותו על מה הוא לא היה מוותר, וגם אצלו זה היה מאוד מוחלט. הוא לא היה מוותר על התענוג שבלרדת לאישה, ומרגישים את זה. מרגישים את התענוג הצרוף שהוא חש כשהלשון שלו עוברת על הדגדגן שלי, ואיכשהו הוא מצליח להעביר אותו אלי. הוא נמצא בגן עדן ומשדר אותו אלי דרך הלשון שלו... ואני, אני לא רוצה בשום מקום אחר.

הלשון שלו עוברת בין השפתיים שלי, טועמת אותי, לא מפספסת אף נקודה של תענוג ולאט נדחפת לעבר הדגדגן שלי כשאצבע עוקבת אחריה ונדחפת עמוק, אך בעדינות, לתוך הנרתיק, הכל כך רטוב, שלי. אני גונחת כשהוא חודר אלי עם אצבעו. נדחפת קרוב יותר אליו, רוצה עוד ממנו בתוכי. האצבע שלו חודרת עמוק יותר, קרוב יותר, כשלשונו לא מפסיקה לשחק בדגדגן שלי, מביאה אותי לשיאים חדשים. כבר אין בי שום תחושה אחרת מלבד האצבע שלו בתוכי ולשונו על דגדגני. ואז, עוד אצבע. הוא דוחף אותה עמוק פנימה. מזיין אותי עם שתי אצבעות כעת. משחק באצבעותיו בתוכי. דוחף אותן עמוק עמוק, ואני כולי שם איתו, רק רוצה עוד ממנו. הוא ממשיך להחדיר אלי אצבעות. אין לי מושג כבר כמה נמצאות בפנים, נדחקת קרוב יותר אליו, והוא ממשיך, מביא אותי אל מחוזות חדשים של תענוג, ממשיך עוד ועוד לענג אותי בידיו. ואני, כל-כך טוב לי עכשיו, מדהים. לאט אני נרגעת ומחבקת אותו, מביאה אותו למעלה אלי לחיבוק של תודה. נחה בזרועותיו. זה היה מדהים. גלי התענוג ממשיכים לעלות בי בכל פעם שאני נזכרת ברגעים האלו. אני פורחת בזרועותיו. הוא השמש שלי והגשם שלי. מפרה אותי ומאיר אותי.

מרגישה שאני חייבת להראות לו עכשיו כמה שהוא עושה לי טוב, או יותר נכון, להדגים לו. מתחילה מהשקע של הכתף שלו, שהראש שלי נח עכשיו בתוכו, מנשקת את צווארו בעדינות, ואת כתפיו, ויורדת שוב לצוואר שלו, ומשם אל החזה, מנשקת את הפטמה הימנית שלו ועוברת לאט במורד הבטן, מעבירה לשון על הירך הפנימית שלו, מתחככת בעדינות בזין, וממשיכה למטה במורד השוק, ועוצרת לרגליו. אני מכניסה את אצבע כף הרגל שלו לפי, מלקקת בעדינות את כפות רגליו, משקיעה בהן את כל תשומת הלב, בכל אצבע של הרגל בנפרד, ועולה לאט לאט לעבר הבטן שלו... מעבירה את הלשון עליה, ושוב אל החזה. מוצצת שוב את הפטמה השמאלית ואז עוברת לימנית. חוזרת שוב אל הבטן שלו, מנשקת אותה, ואז חופנת את הזין שלו, מעבירה עליו את הלשון בעדינות, מצמידה אליו את השפתיים ואז בבת אחת מכניסה את כולו עמוק לתוך פי. אני חייבת לומר שהתחושה של הזין שלו נדחף עמוק לתוך הפה שלי מדליקה אותי. אני דוחפת אותו עמוק יותר אלי. מתרכזת בו – הדבר היחיד שמעניין אותי עכשיו הוא התענוג שלו.

הוא מלטף אותי ואני מרחיקה את ידיו, יודעת שאם הוא יתחיל לגעת בי עכשיו, הוא ישאב אותי שוב למחוזות התענוג שלי, ואני כרגע נמצאת במחוזות התענוג שלו, ורצה להישאר שם. רוצה להרגיש אותו מרוגש, רוצה לראות אותו גומר. הוא מניח את ידו על ראשי להנחות אותי, מזיז אחורה את שיערי בידו השנייה ודוחף את הזין שלו עמוק יותר אלי. ואני בלעת אותו בשקיקה, רוצה להכיל עוד ועוד ממנו, דוחפת אותו כמה שיותר עמוק לתוכי אני אוהבת את התחושה שלו בתוכי, אוהבת להרגיש את הזיקפה שלו, קשה כל כך בפי, אוהבת את התחושה של היד הבוטחת שלו מכוונת את ראשי, אך עם כל הרגישות שלו, נכונה גם להרפות, אם הוא ירגיש לרגע שזה יותר מדי בשבילי.

"אני גומר...", אני שומעת איפשהו מעלי, והוא משחרר היד שלו האוחזת בראשי. איש מדהים שלי, לא רוצה שזה יגמר, אבל כבר רוצה להרגיש את הזרם החם שלו נפלט אל תוך פי. אני מתרחקת אחורה רק כדי להכניס אותו עמוק יותר לתוך גרוני, להרגיש את ההתכווצויות של הזין שלו בפי ולמצוץ אותו עד לטיפה האחרונה, עד שהוא מתרפה לגמרי בפי. אני מעבירה עליו בעדינות את לשוני ועולה למעלה לשקוע שוב בתוך החיבוק המדהים שלו...