סבלנות משתלמת (סיפור בהמשכים) - חלק שני
מאת שטן{דסדמונה}
26 בנובמבר 2004
האמת, זה לא השם שהייתי בוחר לקטע הזה בסיפור בחיים, אבל הארועים היו כל כך קרובים אחד לשני שזה פשוט התבקש. אם הייתי קורא לו בשם יותר מתאים, הייתי קורא לו אולי "גישושים", זה מה שזה היה בעצם. ועוד דבר, האירוע הקרוב וזה שבא מייד אחריו, היו כל כך קרובים במהותם, שחשבתי בכלל לוותר על הראשון ולהתחיל ישר מהשני. אבל ראשון, יש לו מקום של כבוד ראשוני, ומי אני שאערער מקום של כבוד כמו זה.
תפס אותנו רעב (מה שהיה מאוד הגיוני שיקרה אחרי כמעט יומיים רצופים של עירות). היא יצאה מהמיטה ומהחדר והלכה אל המקלחת, ואני נשארתי לשכב במיטה, אוסף שארית כוחות, הופך באירועי השבועיים האחרונים, מעז אפילו לחשוב מה יקרה עכשיו, מה יקרה בעוד שלושה ימים.
הדלת שנפתחה קרעה את חוט המחשבה והיא עמדה שם עטופה במגבת, כולה רטובה, מחייכת ומציינת שהיא אוהבת ייבוש טיבעי. ביקשתי שתוריד את המגבת ותשאר לעמוד שם, בפינת החדר. רציתי לראות אותה, פשוט לראות אותה עומדת מולי.
המגבת נפלה אל הריצפה, היא עמדה שם מולי, מביטה בי במבט של - "אתה אוהב את מה שאתה רואה?", ובמילים שאלה, "אתה רוצה שאסתובב?" היום, כשאני מכיר אותה קצת יותר, אעיז ואחטא לאמר שאת המילה "אדוני" בסוף השאלה, היא עצרה, למרות שהיא, המילה, עמדה שם בסוף השאלה.
היא רכה כזו, עגולה איפה שאני אוהב, ובכל זאת יש לה טאליה שאי אפשר לפספס, כולה קימורים חלקים ומשלימים זה את זה. עור של תינוק (אמרנו כבר פעם) והיא יודעת לקנות תחתונים. אמרתי לה כמה שבועות מאוחר יותר, שאני אוהב לראות אותה מתלבשת, כמו שאני אוהב לראות אותה מתפשטת. התחתונים שלה כולם (או לפחות אלה שראיתי מתוך עשרות שיש לה במגירה), כאילו נתפרו על התחת שלה, וכמה רך שלא יהיה הבד, הם דבוקים לה על הישבן ממש כמו לאטקס.
משכתי את עצמי מהמיטה בחוסר רצון, התלבשתי ויצאנו מהבית. פנינו לכיוון מסעדת ספגטים הלא רחוקה. בדרך עוד הספיקה לאמר שאנחנו בכלל לא יוצאים (מעניין למה), וסגרנו על זה שאחרי הארוחה, נלך להתרסק באיזה שהוא מקום נחמד בעיר.
אחרי שאכלנו, בדרך ל"יציאה" ואחרי דיסקוס קצר על לאן יוצאים, הוחלט לחזור הביתה ולהמשיך לעשות את מה שגילינו שאנחנו עושים מצויין ביחד (טיפש עשרה, אמרנו כבר, לא?).
אני חושב שאם יש משהו שבגללו הפכתי למטפל, הוא היכולת להקשיב, לא להקשיב באוזניים, את זה כל אחד יכול לעשות עם טיפת מאמץ, או אולי לא, לא יודע, אבל היכולת להקשיב בידיים, לדעת מה הגוף של המטופל צריך בכל רגע, לדעת איפה וכמה ללחוץ בכל מקום, וכן, לפעמים לדעת מתי לעזוב. נראה לי שהיא קלטה את זה והחליטה לתת לי הזדמנות נוספת לנסות ולהדגים כשהתהפכה על הבטן עירומה וביקשה "תעשה לי מאסז'".
השתמשתי בכמויות אדירות יחסית של קרם גוף מהבקבוק הענק שהיה מונח על השולחן הקטן מימין למיטה. היה לי ברור עוד לפני ששמתי עליה יד שהפעם זה ממש לא הולך להיות מסאז' מקצועי.
מרחתי אותה בקרם הגוף הריחני, ידי מחליקות על קימורי גופה כשאני חצי יושב על ישבנה וירכיה, מגע עמוק כזה, חודר לתוך השרירים, גולש די מהר לחלק התחתון של גופה, מעסה את ישבנה, מפשק אותו, מחדיר את הקרם לכל קפל ופינה, לחריץ שבין הישבנים, מעסה את פי הטבעת שלה, את הכוס, גולש אל הירכיים החלקות שלה וחוזר אל התחת. לא יכול להתאפק ומתחיל לעסות את הכוס, אצבע אחת עוברת, לוחצת על הדגדן בכל פעם שהיד עוברת במקום הנכון. "תכניס לי אצבע לתחת." אני קצת מופתע ובהחלט מרוצה, זה לא קורה הרבה, לשמוע מבחורה את המשפט הזה. אני מעסה והאצבע מתחילה להלחץ פנימה, היא הדוקה והאצבע שלי מפשקת את החור ומתחילה לחדור לתוכה ופתאום, כאילו נשאבת פמינה באחת.
אצבע נוספת מצאה מהר מאוד את דרכה לתוך הכוס וכך קרה שהתחלתי מזיין אותה עם האצבעות, אחד בתחת ואחת בכוס, שתיים בתחת ואחת בכוס, שתיים בתחת ושתיים בכוס, והיא נרטבת, מגרגרת...
ואז זה בא.
"תרביץ לי." לא הייתי בטוח ששמעתי את המילים האלו יוצאות מפיה, היה לי ברור שסכר הסבלנות מתחיל להפרץ, אחרת לך תסביר את מה שכבר קרה היום, אבל לזה, לא הייתי מוכן מצד אחד, אבל מצד שני, גם לא הייתי מוכן לוותר.
שלפתי ממנה את האצבעות, מלטף את ישבנה, מרים את היד ומנחית אותה על פלח ישבנה השמאלי. ההפלקה צילצלה, הנוכחות של השותף שלה לדירה שהטרידה אותי שניה לפני כן, נעלמה מהכרתי כשהרמתי את היד שוב והפלתי שוב, באותו מקום בדיוק, כאילו הישבן שלה מטרה ואני מכוון היטב, מכוון בכדי לפגוע ופגעתי, הסאונד היה מדוייק, גם האימפקט של כל כף היד על הישבן הקריר, העיקצוץ בכף היד, סימן החמסה האדמדם שהחל להיווצר על התחת ויותר מכל, גניחה נעימה של הנאה שבאה מהראש הקבור בתוך הכרית, ממכר...
המשכתי להפליק בה, לא מחזק את עוצמת המכה, מתענג על התגובות שלה, מפליק מידי פעם הפלקה קלה ישר על הכוס וסוחט ממנו, ממנה, עוד תגובה של הנאה. בין הפלקה להפלקה עושה אצבעות כף ידי כמגרפה וגורף לעומק את התחת החושני הזה בדיוק על הסימנים שהשאירה כף ידי עליו, מעסה את הכוס, את התחת, מרשה מידי פעם לאצבע או שתיים לצלול חזרה לתוך הרטיבות שלה, שהלכה והתגברה עד שלא יכולה יותר ועצרה אותי. חיבקתי אותה, חיבקתי אותה נורא, חיבקתי לה את הראש, את הישבן. היא קמה מהמיטה ויכולתי לראות אך בקושי את סימני ההפלקה על ישבנה השמאלי בעיקר שזכה לטיפול קצת יותר אינטנסיבי מאשר הימני.
האמת, בשלב זה הייתי קצת מאוכזב, ציפיתי לראות אותו בוער יותר בצבעים עזים של אדום, אבל נראה לי שעוד אצטרך לעבוד על אי אילו איכויות מסוימות. מה שכן, הסכר נפרץ, וסימנים ראשונים של סוג אחר של ריגושים התחילו מטפטפים דרכו, והמחשבה שלא יכולתי למנוע ממנה לכבוש את דעתי היתה סכר שנפרץ, נוטה להשבר ולהתמוטט תחת כובד המטען שאותו הוא סכר. ידעתי או לפחות היתה לי תחושה, שזו רק ההתחלה, התחלה של משהו חדש, נפלא. לא תחילתו של קשר בדסמי, אלא משהו יותר גדול מזה, יותר שלם.
היא חזרה לחדר ולמיטה, נרדמנו מחובקים, פני קבורים בתוך שיערה, ידי עוטפת אותה, נחה בין שדייה, מידי פעם זזה כאילו מתוך אינסטינקט,ספק מועכת ספק מלטפת שד, פיטמה... הזין שלי לחוץ בין ישבניה עד הבוקר.
מעירה אותי בבוקר כולה חיוכים. שוב אני מושך את עצמי מהמיטה אך בקושי והיא, היא כבר יושבת בצד המיטה ומתאפרת. "את יפה... כל כך יפה ש... קשה לי להוריד ממך את העיניים", אני אומר, והיא מאיצה בי לצאת מהמיטה כי היא חייבת להיות כבר בעבודה. נסענו למקום שבו היא עובדת, היא נכנסה לרגע להחתים כרטיס ואני חיכיתי לה בבית קפה קרוב, מתכנן את כל הסידורים שעוד יש לי לעשות, סידורים אחרונים של יום שישי האחרון שלפני.
אני רואה אותה צועדת לכיווני, כולה זורחת ואני, אני מחייך לעצמי ומעז לחשוב שיש לי חלק בחיוך הזה שלה הבוקר.
אכלנו משהו קטן, שתינו קפה, נפרדנו. קבענו שאני עולה למרכז לעשות את ים הסידורים שנשארו לרגע האחרון והיא תצטרף אלי אחרי שתסיים את יום העבודה. לא באמת רציתי ללכת, ניסיתי לדחוק את הידיעה שנשארו לנו בקושי יומיים אבל הייתי חייב... נסעתי.
תפס אותנו רעב (מה שהיה מאוד הגיוני שיקרה אחרי כמעט יומיים רצופים של עירות). היא יצאה מהמיטה ומהחדר והלכה אל המקלחת, ואני נשארתי לשכב במיטה, אוסף שארית כוחות, הופך באירועי השבועיים האחרונים, מעז אפילו לחשוב מה יקרה עכשיו, מה יקרה בעוד שלושה ימים.
הדלת שנפתחה קרעה את חוט המחשבה והיא עמדה שם עטופה במגבת, כולה רטובה, מחייכת ומציינת שהיא אוהבת ייבוש טיבעי. ביקשתי שתוריד את המגבת ותשאר לעמוד שם, בפינת החדר. רציתי לראות אותה, פשוט לראות אותה עומדת מולי.
המגבת נפלה אל הריצפה, היא עמדה שם מולי, מביטה בי במבט של - "אתה אוהב את מה שאתה רואה?", ובמילים שאלה, "אתה רוצה שאסתובב?" היום, כשאני מכיר אותה קצת יותר, אעיז ואחטא לאמר שאת המילה "אדוני" בסוף השאלה, היא עצרה, למרות שהיא, המילה, עמדה שם בסוף השאלה.
היא רכה כזו, עגולה איפה שאני אוהב, ובכל זאת יש לה טאליה שאי אפשר לפספס, כולה קימורים חלקים ומשלימים זה את זה. עור של תינוק (אמרנו כבר פעם) והיא יודעת לקנות תחתונים. אמרתי לה כמה שבועות מאוחר יותר, שאני אוהב לראות אותה מתלבשת, כמו שאני אוהב לראות אותה מתפשטת. התחתונים שלה כולם (או לפחות אלה שראיתי מתוך עשרות שיש לה במגירה), כאילו נתפרו על התחת שלה, וכמה רך שלא יהיה הבד, הם דבוקים לה על הישבן ממש כמו לאטקס.
משכתי את עצמי מהמיטה בחוסר רצון, התלבשתי ויצאנו מהבית. פנינו לכיוון מסעדת ספגטים הלא רחוקה. בדרך עוד הספיקה לאמר שאנחנו בכלל לא יוצאים (מעניין למה), וסגרנו על זה שאחרי הארוחה, נלך להתרסק באיזה שהוא מקום נחמד בעיר.
אחרי שאכלנו, בדרך ל"יציאה" ואחרי דיסקוס קצר על לאן יוצאים, הוחלט לחזור הביתה ולהמשיך לעשות את מה שגילינו שאנחנו עושים מצויין ביחד (טיפש עשרה, אמרנו כבר, לא?).
אני חושב שאם יש משהו שבגללו הפכתי למטפל, הוא היכולת להקשיב, לא להקשיב באוזניים, את זה כל אחד יכול לעשות עם טיפת מאמץ, או אולי לא, לא יודע, אבל היכולת להקשיב בידיים, לדעת מה הגוף של המטופל צריך בכל רגע, לדעת איפה וכמה ללחוץ בכל מקום, וכן, לפעמים לדעת מתי לעזוב. נראה לי שהיא קלטה את זה והחליטה לתת לי הזדמנות נוספת לנסות ולהדגים כשהתהפכה על הבטן עירומה וביקשה "תעשה לי מאסז'".
השתמשתי בכמויות אדירות יחסית של קרם גוף מהבקבוק הענק שהיה מונח על השולחן הקטן מימין למיטה. היה לי ברור עוד לפני ששמתי עליה יד שהפעם זה ממש לא הולך להיות מסאז' מקצועי.
מרחתי אותה בקרם הגוף הריחני, ידי מחליקות על קימורי גופה כשאני חצי יושב על ישבנה וירכיה, מגע עמוק כזה, חודר לתוך השרירים, גולש די מהר לחלק התחתון של גופה, מעסה את ישבנה, מפשק אותו, מחדיר את הקרם לכל קפל ופינה, לחריץ שבין הישבנים, מעסה את פי הטבעת שלה, את הכוס, גולש אל הירכיים החלקות שלה וחוזר אל התחת. לא יכול להתאפק ומתחיל לעסות את הכוס, אצבע אחת עוברת, לוחצת על הדגדן בכל פעם שהיד עוברת במקום הנכון. "תכניס לי אצבע לתחת." אני קצת מופתע ובהחלט מרוצה, זה לא קורה הרבה, לשמוע מבחורה את המשפט הזה. אני מעסה והאצבע מתחילה להלחץ פנימה, היא הדוקה והאצבע שלי מפשקת את החור ומתחילה לחדור לתוכה ופתאום, כאילו נשאבת פמינה באחת.
אצבע נוספת מצאה מהר מאוד את דרכה לתוך הכוס וכך קרה שהתחלתי מזיין אותה עם האצבעות, אחד בתחת ואחת בכוס, שתיים בתחת ואחת בכוס, שתיים בתחת ושתיים בכוס, והיא נרטבת, מגרגרת...
ואז זה בא.
"תרביץ לי." לא הייתי בטוח ששמעתי את המילים האלו יוצאות מפיה, היה לי ברור שסכר הסבלנות מתחיל להפרץ, אחרת לך תסביר את מה שכבר קרה היום, אבל לזה, לא הייתי מוכן מצד אחד, אבל מצד שני, גם לא הייתי מוכן לוותר.
שלפתי ממנה את האצבעות, מלטף את ישבנה, מרים את היד ומנחית אותה על פלח ישבנה השמאלי. ההפלקה צילצלה, הנוכחות של השותף שלה לדירה שהטרידה אותי שניה לפני כן, נעלמה מהכרתי כשהרמתי את היד שוב והפלתי שוב, באותו מקום בדיוק, כאילו הישבן שלה מטרה ואני מכוון היטב, מכוון בכדי לפגוע ופגעתי, הסאונד היה מדוייק, גם האימפקט של כל כף היד על הישבן הקריר, העיקצוץ בכף היד, סימן החמסה האדמדם שהחל להיווצר על התחת ויותר מכל, גניחה נעימה של הנאה שבאה מהראש הקבור בתוך הכרית, ממכר...
המשכתי להפליק בה, לא מחזק את עוצמת המכה, מתענג על התגובות שלה, מפליק מידי פעם הפלקה קלה ישר על הכוס וסוחט ממנו, ממנה, עוד תגובה של הנאה. בין הפלקה להפלקה עושה אצבעות כף ידי כמגרפה וגורף לעומק את התחת החושני הזה בדיוק על הסימנים שהשאירה כף ידי עליו, מעסה את הכוס, את התחת, מרשה מידי פעם לאצבע או שתיים לצלול חזרה לתוך הרטיבות שלה, שהלכה והתגברה עד שלא יכולה יותר ועצרה אותי. חיבקתי אותה, חיבקתי אותה נורא, חיבקתי לה את הראש, את הישבן. היא קמה מהמיטה ויכולתי לראות אך בקושי את סימני ההפלקה על ישבנה השמאלי בעיקר שזכה לטיפול קצת יותר אינטנסיבי מאשר הימני.
האמת, בשלב זה הייתי קצת מאוכזב, ציפיתי לראות אותו בוער יותר בצבעים עזים של אדום, אבל נראה לי שעוד אצטרך לעבוד על אי אילו איכויות מסוימות. מה שכן, הסכר נפרץ, וסימנים ראשונים של סוג אחר של ריגושים התחילו מטפטפים דרכו, והמחשבה שלא יכולתי למנוע ממנה לכבוש את דעתי היתה סכר שנפרץ, נוטה להשבר ולהתמוטט תחת כובד המטען שאותו הוא סכר. ידעתי או לפחות היתה לי תחושה, שזו רק ההתחלה, התחלה של משהו חדש, נפלא. לא תחילתו של קשר בדסמי, אלא משהו יותר גדול מזה, יותר שלם.
היא חזרה לחדר ולמיטה, נרדמנו מחובקים, פני קבורים בתוך שיערה, ידי עוטפת אותה, נחה בין שדייה, מידי פעם זזה כאילו מתוך אינסטינקט,ספק מועכת ספק מלטפת שד, פיטמה... הזין שלי לחוץ בין ישבניה עד הבוקר.
מעירה אותי בבוקר כולה חיוכים. שוב אני מושך את עצמי מהמיטה אך בקושי והיא, היא כבר יושבת בצד המיטה ומתאפרת. "את יפה... כל כך יפה ש... קשה לי להוריד ממך את העיניים", אני אומר, והיא מאיצה בי לצאת מהמיטה כי היא חייבת להיות כבר בעבודה. נסענו למקום שבו היא עובדת, היא נכנסה לרגע להחתים כרטיס ואני חיכיתי לה בבית קפה קרוב, מתכנן את כל הסידורים שעוד יש לי לעשות, סידורים אחרונים של יום שישי האחרון שלפני.
אני רואה אותה צועדת לכיווני, כולה זורחת ואני, אני מחייך לעצמי ומעז לחשוב שיש לי חלק בחיוך הזה שלה הבוקר.
אכלנו משהו קטן, שתינו קפה, נפרדנו. קבענו שאני עולה למרכז לעשות את ים הסידורים שנשארו לרגע האחרון והיא תצטרף אלי אחרי שתסיים את יום העבודה. לא באמת רציתי ללכת, ניסיתי לדחוק את הידיעה שנשארו לנו בקושי יומיים אבל הייתי חייב... נסעתי.