נחת
מאת Gale S.
28 בנובמבר 2004
ועם השקיעה זה התערבל והסתחרר, עבר והתהווה ונקלש אל סבך שיערה, הנפרע מכל חובותיו והקשריו. נחת קטנה של אנחת כאב חנוקה, צבעה ריחות הדרים משכרים בניחוח של סוף עכור. איזה צידוק יכול להיות לכל זה, כשמולה תולה ומתנדנד עצם קיומה, במשב מצטלצל של ערב שיכור שקיעה.
כל הסיבות מתרחבות ומתכווצות עם פעימות ליבה, כשידה מתרפה ונקפצת, הולכת סובבת סביב מרקם מחוספס של ציפיות נטולות בסיס או רגש חובה. ספירלה אינסופית של רגע אחד מסתחרר, נהרות של רגש לא ממוצה, מציע עצמו אל תוך טבעת החנק שיוצרות ידיה השלובות סביב החבל, משיכה נכנעת אל השתיקה שמציע הצד האחר ואל נשימה אחרונה מתאבכת ושיער פרוע, סבוך באלף קשרים של זמן וחובה וחיבה וקרבה ו - שומו שמיים - אהבה, מתערבל סביב פנים שחדלו מלבכות. מלח דמעות קרוש לשכבה מתפצחת, שאין בה ממש עבורן והיא מושכת. משיכה אחת חזקה, מטלטלת את הגוף שמעליה ומנתקת את עמוד השדרה וקנה הנשימה, מפצחת קליפת נשמה ומשלחת אותה אל שמי הערב כשהשרירים הטבעתיים משתחררים ומשלחים, עם הנשמה החומקת, את שארית הזוהמה הטמאה של חומסת הנשמות מלוחת העיניים.
ומשהשתכנעה שתמה מלאכתה, היא מפנה גב ומחשבה ונבלעת בחושך היורד, בין בדי פרדס ריחני, שומרת את שיערה מלהסתבך ולהקשר בקוצי העצים המשתלחים לעברה. שקטה, שקטה מאד היא נטמעת עם החושך ועם טעם הנקם המתקתק, המבאיש, היחיד שתוכל לטעום אי פעם, כל עוד הוא חי.....
כל הסיבות מתרחבות ומתכווצות עם פעימות ליבה, כשידה מתרפה ונקפצת, הולכת סובבת סביב מרקם מחוספס של ציפיות נטולות בסיס או רגש חובה. ספירלה אינסופית של רגע אחד מסתחרר, נהרות של רגש לא ממוצה, מציע עצמו אל תוך טבעת החנק שיוצרות ידיה השלובות סביב החבל, משיכה נכנעת אל השתיקה שמציע הצד האחר ואל נשימה אחרונה מתאבכת ושיער פרוע, סבוך באלף קשרים של זמן וחובה וחיבה וקרבה ו - שומו שמיים - אהבה, מתערבל סביב פנים שחדלו מלבכות. מלח דמעות קרוש לשכבה מתפצחת, שאין בה ממש עבורן והיא מושכת. משיכה אחת חזקה, מטלטלת את הגוף שמעליה ומנתקת את עמוד השדרה וקנה הנשימה, מפצחת קליפת נשמה ומשלחת אותה אל שמי הערב כשהשרירים הטבעתיים משתחררים ומשלחים, עם הנשמה החומקת, את שארית הזוהמה הטמאה של חומסת הנשמות מלוחת העיניים.
ומשהשתכנעה שתמה מלאכתה, היא מפנה גב ומחשבה ונבלעת בחושך היורד, בין בדי פרדס ריחני, שומרת את שיערה מלהסתבך ולהקשר בקוצי העצים המשתלחים לעברה. שקטה, שקטה מאד היא נטמעת עם החושך ועם טעם הנקם המתקתק, המבאיש, היחיד שתוכל לטעום אי פעם, כל עוד הוא חי.....
