נערה עם עגיל פנינה
מאת קורינה
13 בדצמבר 2004
חודשים נמנעתי מלהתקרב לסרט. בהתחלה כי הפוסטר שלו נראה קצת משעמם, אחר כך נזכרתי שאני בכלל לא אוהבת לראות סרטים שמבוססים על ספרים, לא לפני שאני קוראת אותם.
אבל אדון הוא אדון.
וכשהוא אומר אני עושה.
וכשהוא אומר לראות את הסרט, אני מכינה קערה גדולה של פופקורן אמיתי, מוזגת קולה לכוס גדולה ומכינה לצידי סיגריות ומאפרה.
התיישבנו שנינו על המיטה והתחלנו לראות את הסרט.
נדרכתי.
כבר בסצנה הראשונה התיישבתי זקופה על קצה המיטה.
אחרי עשר דקות של סרט חיבקתי את הכרית, מתוחה כולי, יד על הפה הפעור, כולי נרגשת.
בזוית העין ראיתי אותו, את האדון שלי, יושב בצד השני של המיטה, מלטף אותי במבט, בוחן את תגובותיי לכל זווית צילום, לכל תמונה, שוט.
"איזה מזל שאני רואה את זה עכשיו, אם הייתי רואה את זה לפני חודש, לא הייתי רואה את זה כמו שאני רואה עכשיו," הוא חייך בשקט,כמעט לעצמו, מרוצה.
כשהדמויות נגעו לראשונה, מגע לא מכוון, אבל כל כך כן, נאנקתי, הייתי שם, בתוך המסך, בסרט, עם הדמויות. הייתי הדמויות. כל מה שסביבי היה כלא היה.
גם האדון נמוג אל הרקע.
וכל כך רציתי להיות שם, חלק מהציור המקסים הזה שצויר אל מול עיני המשתאות לאורך שעה וחצי. הכל נמוג אל הרקע מלבד המרקע.
ידעתי, בתאים ההם שנמצאים באחורי הראש, שהאדון מסתכל עלי, בודק אותי, את תגובותיי, רואה את ההתרגשות, את סערת הרוחות המתחוללת בקירבי. בוחן את הרגעים שמרעישים לי את אמות הסיפין. לומד את הדברים שמרגשים אותי, שגורמים לי להתנשף בכבדות, להתרגש כמעט גופנית.
והוא הרגיש אותי במהלך כל הסרט, וידע שאני צריכה, רוצה, זקוקה למגע, אבל נמנע מזה, נתן לי לשקוע, לטבוע, להרגיש.
וטבעתי. כל כולי כל כך טבעתי, הרגשתי את העלבון של גריט כשהואשמה בגניבה, ואת פריחת הלב כשיצא יוהנס ורמיר להלחם בעבורה.
הרגשתי את התשוקה כשאצבעותיהם נגעו בכוונה לא מכוונת.
את הדריכות והעונג כשאמר לה לבצע מטלה זו או אחרת.
את הבלבול כשהסכים להעביר אותה, בלי מילים לפטרונו, ואן רייבן.
טבעתי במערבולת של תחושות, רגעים מהחודש האחרון במחיצת אדוני צפו ועלו והתערבבו במיקסר עצום של צבעים, תמונות, תחושות, רצונות ותשוקות.
את הפעם הראשונה בה עמדתי, עיניים חודרות מול מבט מושפל אל מול אדוני,
את הפעם הראשונה בה נכנסה גריט אל חדרו של אדונה.
הפעם הראשונה שבה נדרכתי למגעו של האדון שלי, חום ידו, העוצמה, הרכות.
הפעם הראשונה שבה נגע ורמיר בגריט, כאילו בלי כוונה וכל כך הרבה עוצמה.
האירוטיקה הבלתי כתובה, לא מורגשת לאדם זר, ממבט מהצד, הארוטיקה השורפת, הכואבת, מלאת התשוקה. כמעט מכלה.
שתקתי, מתחילת הסרט עד סופו, כולל הכותרות.
לא יכולתי לומר מילה.
אף מילה לא תוכל לתאר את עוצמתה של חויה.
גם לא מילה כתובה.
אבל אדון הוא אדון.
וכשהוא אומר אני עושה.
וכשהוא אומר לראות את הסרט, אני מכינה קערה גדולה של פופקורן אמיתי, מוזגת קולה לכוס גדולה ומכינה לצידי סיגריות ומאפרה.
התיישבנו שנינו על המיטה והתחלנו לראות את הסרט.
נדרכתי.
כבר בסצנה הראשונה התיישבתי זקופה על קצה המיטה.
אחרי עשר דקות של סרט חיבקתי את הכרית, מתוחה כולי, יד על הפה הפעור, כולי נרגשת.
בזוית העין ראיתי אותו, את האדון שלי, יושב בצד השני של המיטה, מלטף אותי במבט, בוחן את תגובותיי לכל זווית צילום, לכל תמונה, שוט.
"איזה מזל שאני רואה את זה עכשיו, אם הייתי רואה את זה לפני חודש, לא הייתי רואה את זה כמו שאני רואה עכשיו," הוא חייך בשקט,כמעט לעצמו, מרוצה.
כשהדמויות נגעו לראשונה, מגע לא מכוון, אבל כל כך כן, נאנקתי, הייתי שם, בתוך המסך, בסרט, עם הדמויות. הייתי הדמויות. כל מה שסביבי היה כלא היה.
גם האדון נמוג אל הרקע.
וכל כך רציתי להיות שם, חלק מהציור המקסים הזה שצויר אל מול עיני המשתאות לאורך שעה וחצי. הכל נמוג אל הרקע מלבד המרקע.
ידעתי, בתאים ההם שנמצאים באחורי הראש, שהאדון מסתכל עלי, בודק אותי, את תגובותיי, רואה את ההתרגשות, את סערת הרוחות המתחוללת בקירבי. בוחן את הרגעים שמרעישים לי את אמות הסיפין. לומד את הדברים שמרגשים אותי, שגורמים לי להתנשף בכבדות, להתרגש כמעט גופנית.
והוא הרגיש אותי במהלך כל הסרט, וידע שאני צריכה, רוצה, זקוקה למגע, אבל נמנע מזה, נתן לי לשקוע, לטבוע, להרגיש.
וטבעתי. כל כולי כל כך טבעתי, הרגשתי את העלבון של גריט כשהואשמה בגניבה, ואת פריחת הלב כשיצא יוהנס ורמיר להלחם בעבורה.
הרגשתי את התשוקה כשאצבעותיהם נגעו בכוונה לא מכוונת.
את הדריכות והעונג כשאמר לה לבצע מטלה זו או אחרת.
את הבלבול כשהסכים להעביר אותה, בלי מילים לפטרונו, ואן רייבן.
טבעתי במערבולת של תחושות, רגעים מהחודש האחרון במחיצת אדוני צפו ועלו והתערבבו במיקסר עצום של צבעים, תמונות, תחושות, רצונות ותשוקות.
את הפעם הראשונה בה עמדתי, עיניים חודרות מול מבט מושפל אל מול אדוני,
את הפעם הראשונה בה נכנסה גריט אל חדרו של אדונה.
הפעם הראשונה שבה נדרכתי למגעו של האדון שלי, חום ידו, העוצמה, הרכות.
הפעם הראשונה שבה נגע ורמיר בגריט, כאילו בלי כוונה וכל כך הרבה עוצמה.
האירוטיקה הבלתי כתובה, לא מורגשת לאדם זר, ממבט מהצד, הארוטיקה השורפת, הכואבת, מלאת התשוקה. כמעט מכלה.
שתקתי, מתחילת הסרט עד סופו, כולל הכותרות.
לא יכולתי לומר מילה.
אף מילה לא תוכל לתאר את עוצמתה של חויה.
גם לא מילה כתובה.
