כחומר ביד היוצרת

שתי נשים עמדו באמצע הסופר והביטו סביב במבטים סקרניים.
"הוא?" שאלה אחת מהן וסימנה בראשה לעבר אחד המוכרים באטליז.
"לא, יותר מדי בטחון עצמי," השיבה השניה בצחקוק.
"ועליו יש מה לדבר?" הנהנה הראשונה ימינה, לעבר גבר שהתכופף להרים משהו, ככל הנראה עובד נקיון.
"את באמת צריכה לצאת יותר, חומד. אני מתכוונת אליו," והיא הישירה מבטה לעבר מישהו שעמד בקצה השני של החנות.
"את צוחקת. את באמת מצפה ממני להאמין...?!"
"כן, תאמיני לי שלא תדעי ממנו אכזבות," והיא הביטה אל העובד שסידר את המדפים בקיר ממול בליקוק שפתיים.

***

יום קודם...

בתוך הסופר, ליד אחד המעברים הפנימיים, מישהי עצרה והביטה במבט מחויך על אחד העובדים שסידר סחורה במדפים הנמוכים. ישבנו המורם מעלה שעשע אותה למספר שניות ואז הוא הסתובב.

"אפשר... לעזור ל...לך?" הוא שאל בגמגום.
"אני יכולה להמתין," השיבה לו כבדרך אגב, כשהיא סוקרת את אחד המרקים שבמדפים. "תגיד לי כשתתפנה."
היא המשיכה לסקור את המרקים בתור סיבה לעמוד שם ולבחון עוד קצת ממנו. ללא ספק הוא דאג לעצב את החלק האחורי שלו.

"גבירתי," הוא אמר, ולמשמע המילה הזאת היא חשה לשניה את אותו גל חום עובר בה וכמעט שמטה את קופסת המרק שאחזה בידה. "את מוכנה לא לנעוץ בי מבטים? זה מביך."
החום הפך לכעס רותח. איך הוא מעז? היא חשבה לעצמה, הוא בכלל צריך להיות אסיר תודה על שאני מביטה לעברו.
"אם המבטים שלי לא מוצאים חן בעיניך, אתה מוזמן ללכת. בפעם אחרונה שבדקתי תפקידך היה לשרת..." - היא היססה לשניה - "את הלקוחות. לא?"
"כ... כן, גבירתי," הוא השיב בקול מקוטע.
היא התאפקה שלא לחייך למראהו ושקלה את צעדיה הבאים.

"מה את צריכה גבירתי?" הוא אמר כמו העובד הממושמע שאכן היה.
מה שאני רוצה לא בהכרח תיתן לי... חלפה המחשבה בראשה והיא החליטה לשחק אתו מעט.
"קונדומים," פלטה את המילה ונהנתה לראות כיצד הוא מסמיק.

"אין לנו יש ליד בס..."
הוא דיבר במהירות כמו מכונת ירייה. ניכר עליו שהוא לחוץ וגם אזור האגן שלו מתחיל להילחץ יותר ויותר.
"אני יודע שיש שם, אבל כאן אין בטוח. אני מבטיח לך שאין כאן, גבירתי."
הוא קם והשפיל את מבטו. סופסוף החלק הקדמי שלו נחשף בפניה. פניו נראו מעניינים לא פחות מהחלק שראתה קודם. עיניים שחורות גדולות הביטו אליה במבט כלבלבי.

"ואם אומר לך שראיתי?"
היא הביטה אליו במבט מחויך ושדוני, נותנת לקצוות שיער לצנוח על עינה בעוד היא מתכופפת אליו.
"אז כנראה זה סחורה חדשה, לא אמרו לי עליה," הוא השיב במהירות.
היא יכלה לשמוע את הלמות ליבו, להרגיש את ההתרגשות. הוא נע מעט לאחור.
"הנה זה..." ידה הושטה למדף מאחוריו ולפתע הוא חש צביטה בישבנו ואת היד נכנסת עמוק לכיס.
"אתה התכוונת להסתיר ממני את זה?"
היא חייכה ונופפה מולו באריזה שהיא החזיקה בקצוות אצבעותיה.
"זה... זה שלי."
הוא הסמיק, כולו אדום, והושיט יד לחטוף את זה ממנה.
"אה אה אה, הלקוח תמיד צודק, לא?" היא הישירה אליו את מבטה ואמרה לו בקול הכי ילדותי, "הרי בלאו הכי אתה לא תשתמש בזה, נכון?"

"אם את רוצה יש לי הפסקה..."
הוא הופתע מהסטירה שהיא העניקה לו וכמה אנשים סובבו את המבט לראות מה מקור הרעש.
"מצטערת", היא השיבה בצחקוק, "לא ראיתי אותו."
היא רכנה אליו ולחשה, "אהה רוצה להשתמש בקונדומים האלה, חמוד?"
היא הביטה אליו במבט ספק מתגרה ספק מגורה.

"כ... כן, מאוד," הוא הביט אליה במבט מחויך ונראה שמפלצת עומדת לברוח לו מהאגן.
"אז אתה תגיע לשירותים עוד דקה?"
"מה? אבל אנ..."
"אתה רוצה, לא?"
"אני יהיה שם."
היא החלה ללכת לשירותים בעוד הוא מסדר את מה שהוא הפיל מאחוריו.

***
שלוש דקות לאחר מכן, היא ראתה אותו נכנס כמו רוח סערה לשירותים, יד אחת שלו אוחזת בחגורה ומתחילה להתיר אותה.
"מה קרה? יש לך משהו בוער, חמוד?"
הוא הנהן בעודו מתיר את חגורתו.
"תן לי, אני אחזיק."
היא הושיטה יד לחגורה וברגע שהחזיקה בה ההצלפה הראשונה הוטחה על גופו. אמנם היא פגעה רק בירכו.

"מה...?" הוא שאל, מופתע.
היא לא השיבה ורק הנחיתה הצלפה נוספת, שגרמה לו ליפול מייבב לרגליה.
"אתה יודע, יש סיבה למה אני אוהבת את התא נכים, יש בו כל כך," - הצלפה נוספת ירדה על גבו בעוד ידה חושפת אותו - "הרבה מרחב תמרון".

עוד ועוד הצלפות ניתכו על גבו בעוד אחת מידיה גולשת לתוך מכנסיה. לא נראה היה שהוא נהנה מזה. מנגד, לא היה נראה שאיכפת לה. אט אט ההצלפות נחלשו בעוד נשימותיה מעמיקות, והוא מתכרבל, ספק נאנח מכאבים ספק נהנה מהכאב. היא מצמצה קלות, רגליה נתמתחו לכמה שניות כשהיא נושכת את שפתיה.
"לקק" היא ציוותה על האדם שהיה מכורבל בתוך עצמו.
הוא הושיט את לשונו לידה שהייתה רטובה מנוזלי תשוקתה וניקה את כולה במבט מעורר רחמים. ואז היא השליחה לעברו את הקונדום.

"עכשיו אתה הולך להשתמש בו, מתוק," היא חייכה אליו מבעד למבט מעורפל.
הוא לא היסס, השיל את המכנס והחל להלביש את הגומי על איברו, ולאחר מכן צעד לעברה.
"אה אה... אמרתי שאתה הולך להשתמש בו, לא אני. אני רק הצופה."
ידו החלה לרחף קלילות על איברו. הוא חש בושה על שנפל לכך, על שהפך לבדיחה. מעולם לא היה כל כך קרוב לאיבוד בתויו ועם זאת כה רחוק מכך.
ההשפלה.

קצב השפשוף גבר.

תחושת העלבון.

הליטוף שלו נהפך למחיצות פראיות של איברו שרטט בידו.

הניצול.

קולו הפך לרם והוא שם לב שהיא החלה ללטף את עצמה. הפעם היא הניחה לו להביט במה שליטפה.

והבין שעבורה הוא רק כלי.

מבטיהם התלכדו וזעם ניבט ממנה. מבטו הושפל.

הוא התפוצץ, מילא את אותי גומי בנוזל לבן ורותח.

"ועכשיו שתה את זה," היא חייכה אליו את החיוך השדוני שלה.
"את לא רצינית!?"
"מעולם לא הייתי רצינית כל כך. שתה או שאני מדווחת על עובד שנכנס לשירותי הנשים."
"כן גברתי", הוא אמר והחל ללגום.
המילה האחרונה הכעיסה אותה והיא סימנה לו התקרב, אחזה בו וסחטה את השקית לגרונו. לאחר מכן ניגבה בגועל את ידה על בגדי עבודתו.

"צא עכשיו. אתה באמת חושב שתזכה לכל ההצגה?" היא הביטה אליו במבט נזעם!

***

כעבור יום...

"אז מה אני צריכה לעשות?" שאלה חברתה במבט של סקרנות.
"רק לשחק עם המרקים," היא ענתה, והושיטה לה קונדום...