כניעה מהי?
מאת אלון-סאב(נשלט)
27 בינואר 2005
כניעה היא מילה שאני שומע לעיתים קרובות למדי אך אני תמה לדעת אם רוב האנשים באמת מבינים את משמעותה. כניעה זו לא אופנה שיגעון חולף או משחק תפקידים שרואים לעיתים כה קרובות בצ'אטים ואתה לא כנוע בגלל שאתה אוהב להיות קשור או אוהב לעשות סקס לא קונבנציונאלי פעם בכמה זמן. אז מה זה כן?
כניעה היא וויתור על חלק או על כל הכוח האישי של אדם אחד והעברתו לאחר. זה לאפשר למישהו אחר לשלוט בגופך ובהתנהגותך במסגרת גבולות מוגדרים מראש. הכניעה תמיד תעשה מתוך רצונו החופשי של הכנוע, כשכל דבר אחר יהיה ההתעללות לשמה. שיטות ורמות הכניעה הן אינסופיות. על כל אדם להחליט לעצמו באיזו מידה ועד כמה רחוק הוא מעוניין להגיע עם חילופי הכוחות הללו אך חוקי ה"בטוח, שפוי ובהסכמה" (SSC) לעולם יהיו תקפים.
מדוע מישהו ירצה לעשות דבר שכזה?
אם תשאל מאה אנשים את השאלה הזו קרוב לוודאי שתקבל מאה תשובות שונות. לחלק זה בשביל להוסיף קצת התרגשות לחיי האהבה. לאחרים יתכן ויש סיבות פסיכולוגיות עמוקות מעבר ליכולתי להבינן. אך בהתבסס על ניסיוני אני מאמין שישנם שלושה סוגים ספציפיים של אנשים שמתאימים תחת ההגדרה של כנוע. בבקשה הבנו שאילו הם הגדרותיי האישיות בלבד ולא איזה סטנדרט שהוצא ע"י קהילת הD/s.
1. הכנוע המיני ("bottom") או סאב-חושני: כנוע זה נמצא בקטע בעיקר בשביל ההנאה המינית המופקת בחלק מהפעילויות הנהוגות בBDSM, וברגע שצרכיו סופקו אין הוא מרגיש עוד צורך לוותר על חלק כלשהו משליטתם.
2. הכנוע הפסיכולוגי - קבוצה זו כוללת רבים מהכנועים המזוכיסטים. הם נמצאים בקטע בעיקר בשביל הכאב, ההענשה וההשפלה שלרוב נגרמת להם ע"י הדומיננטיים היותר סדיסטיים. רבים מתוך אלה שעברו התעללות בעברם מגיעים אל הקטגוריה הזו והם למעשה אינם כנועים אך יש להם בעיות אמוציונאליות שמחזיקות אותם במצב ה"קורבן" בעקבות חוויות (טראומטיות) שעברו.
3. הכנוע הטבעי - קרוי גם "כנוע אמיתי": נראה שסוג זה של אינדיבידואל נולד כנוע. הכניעה מתבטאת מעבר להיבטים המיניים של ה-BDSM והינה חלק רגיל ממבנה האישיות שלהם. טיבעם הוא לגרום הנאה לאחרים והם מוותרים מרצון על כוחם הפרטי עם מעט או בלי שום דחיפה מהדומיננט שלהם.
מי מהם הוא הנכון?
כולם או אף לא אחד מהם תלוי בהשקפת עולמך. על כל אדם לעשות מה שנכון ומספק לו. היו ויכוחים מיותרים לאין ספור על מי הוא ומי הוא לא כנוע "אמיתי". יש שמתחילים כסאבים חושניים עם עניין מינימאלי ביותר לספק כל אחד אחר מלבד את עצמם וגדלו להיות חלק מהכנועים המקסימים ביותר בסגנון החיים שלנו. לאף אחד אין את הזכות לשפוט מי כנוע ומי לא בהתבסס על אילו פעילויות מספקות אותו או כמה צלקות או סימנים יש לו. כניעה היא מצב של הלב ורק האדם עצמו יודע מה פועם בתוכו.
**ציטטה: "נשמתי כה כמהה להרשות לאדם אחר לקחת ממני את השליטה, להיות כל הזמן חופשי מחלטות ולהפסיק להיות מודאג מאילו טעויות אני עלול לעשות".**
ההתעוררות שלי:
אני זוכר כל כך בברור את כל הרגשות חסרי השם שתמיד היו שם מאז שאני זוכר את עצמי. תמיד היה משהו שונה בדרך בה הגבתי לסמכות ובדרך בה פעלו האינסטינקטים הטבעיים שלי בכל הקשור בהשבעת רצונם של אנשים. אני לא הבנתי את זה אז אבל הרגשתי שיש בי משהו שמבדיל אותי משאר ידידיי וחבריי. כשגדלתי רגשות אלה מעולם לא נעלמו למרות שניסיתי לדחוף אותם עמוק אל תוכי בגלל שפחדתי מהם. ידעתי אינטואיטיבית שהרגשות הללו עשו אותי מאוד פגיע לכל אחד שרצה לנצל אותי. למרות שניסיתי להתעלם ולהחביא את הטבע הזה, הוא בכל זאת הצליח להשתחל אל תוך חיי בדרכים רבות.
תמיד הייתי מוכן לתת יותר, לצפות לפחות, לנסות חזק יותר ולקחת כל כך מעט מכל מערכות היחסים שהיו לי עם אנשים ובמיוחד באילו שהיו קשורים ללבי. בסופו של דבר לאחר כמה מערכות יחסים נוראיות הוכרחתי להביט עמוק וחזק אל תוכי ולהבין מה גורם לי לתקתק. מה שראיתי היו אותם הרגשות שהרגשתי לפני כל כך הרבה זמן.
היום בו פגשתי אדם נוסף שהבין את מה שאני הרגשתי היה יום שלעולם לא אשכח. האישה היקרה, הנפלאה והכנועה זו הסבירה לי כל כך הרבה דברים ששאלתי עליהם ואז גיליתי שהיו אחרים בדיוק כמוני. זה כבר לא היה איזה סוד איום שהייתי חייב להסתיר מהעולם. לכל מה שהרגשתי היה שם ובפעם הראשונה לא הרגשתי שאני איזו סטייה של הטבע. הרגשתי כאילו שחררו אותי מכלא והייתי חופשי לעוף בפעם הראשונה בחיי. אני כנוע וזה היה בסדר גמור להיות מי שאני.
** ציטטה: "ייתכן ועובדת היותי כנוע קכבלה את גופי בשלשלאות, אך היא שחררה את נשמתי משעבודה."**
בשבילי, כניעתי אינה דבר לא טבעי והיא בהחלט לא חולנית או מעוותת. היא פשוט היא. היא נורמאלית ברוב המינים ואני מאמינה שבני האדם אינם שונים בתחום הזה. חשוב להבין שאני רואה הבדל גדול בין להיות "כנוע" (submissive) ובין להיות "תחתון" (bottom).
התחתון הוא אדם אשר בשביל סיפוק מיני ייהפך לכנוע למשך פרק זמן מסוים בלבד, לדוגמא - למשך מפגש מיני בחדר המיטות או למשך סשן BDSMי. אין לו שום רצון להמשיך את חילופי הכוחות מעבר למגבלות הסשן הספציפי. רבים יכולים להחליף תפקידים בסשנים כאלה ולהיהפך להיות הדומיננטי או "העליון" ("Top"). דבר זה מאוד שונה 'מהכנוע הטבעי' אשר לו, באופן טבעי, יש נטיות ותשוקות כנועות שאינן מוגבלות לפעילויות מיניות.
כמה מושגים שונים:
אני רוצה להעלות עוד נושא "רגיש" לחלק מהאנשים שמקבלים את הקטע כסגנון חיים, וזהו השוני בין BDSM ל- D/s. BDSM מוגדר כ B-D-S-M כשה
"B-D" = קשירות/משמעת (Bondage/Discipline), ה "D-S" = שליטה/כניעה
(Dominance/submission), וה- "S-M" מייצג את הסאדיזם/מאזוכיזם.
יש שמחשיבים את כל המילים הנ"ל כמונחים וכפעילויות מתחלפים, אבל אני חושב שזה מאוד מטעה את רוב המתחילים בקטע. D/s אינו מתאים לשאר המונחים בגלל סיבה אחת חשובה - שליטה/כניעה היא תיאור של סגנון חיים, לעומת זאת BD ו- SM הם תיאור של פעילויות שאנשים עושים. חלק מזוגות ב-D/s מקבלים ברצון את שתי הפעילויות הללו כחלק ממערכת היחסים שלהם, אבל אחוז גדול מהזוגות ב-D/s לא מאמצים פעילויות המבוססות על נתינה או קבלה של כאב.
אז מה מבדיל את המזוכיסט מהכנוע?
תשובתי מוכרחה להיות מוטיבציה. התשוקה לרצות ולשרת היא המוטיבציה של הכנוע. לכשהכאב נעשה הכרחי בכדי להגיע לסיפוק והגשמה עצמית מערכת היחסים עברה אל מעבר להגדרות שלי של סגנון החיים הD/s והתקרבה יותר להיות S/M. כשהכאב נעשה מניע והסיפוק מגיע מקבלת כאב, התיאור הטוב ביותר לאותו אדם יהיה מזוכיסט.
ההבדל הזה בולט לעיתים קרובות בצורת ההתנהגות של שני סוגי אישיות אלה.
ה- Smart Ass Masochist (מזוכיסט מתחכם, SAM בקיצור) מתנהג רע בכוונה או מאתגר את הדומיננטית שלו רק בכדי לקבל את העונש (כאב או השפלה) שהוא משתוקק לו. מחוץ למסגרת הסשן או מפגשים מיניים אחרים יתכן ונמצא מעט מאוד ראיות לכניעה כלשהי שמגיע ממנו.
הכנוע (אדם שמשתוקק להיכנע) שואף באופן תמידי לשפר את התנהגותו בכדי להשביע את רצון הדומיננטית שלו ע"י כך שהוא נכנע לציפיות ולחוקים שלה. כניעה, בתוך תחום מערכת היחסים של D/s, אינה נמדדת ע"י כמות הכאב שהאדם יכול לשאת אלא היא נמדדת ע"י כמות השליטה שהאדם וויתר עליה למען הדומיננטית שלו.
האם האחד טוב יותר מהשני?
לא. לא לאף אחד מלבד זוג האנשים במערכת היחסים. פשוט צריך לזכור שכאב וקשירות אינם הבסיס לקביעת מערכת יחסים של שליטה/וכניעה. היא מבוססת על החלפה של כוחות ולא על הקישוטים של האנשים המעורבים. אל תניח אוטומטית שכל הכנועים רוצים או צריכים להרגיש חוסר נוחות או כאב (מעבר לכאב ארוטי) בכדי להתנסות בנטיות הכניעה והתשוקה שבוויתור על השליטה.
הנה מספר עובדות שאולי יעניקו לכם מעט יותר תובנה לגבי המושג "כניעה":
*כניעה מתרחשת בזכרים ובנקבות בערך באותו שיעור. הגם שייתכן שנשים וגברים מביעים זאת בצורות שונות, הם שותפים לתכונה זו.
*הכניעה אינה סימן לחולשה או לנחיתות. חלק מהאנשים החזקים והמצליחים ביותר בחברה שלנו הינם כנועים במערכות היחסים האישית שלהם.
*כניעה אינה מצביעה על חוסר באינטליגנציה או במוטיבציה. רב הכנועים הם מאוד אינטליגנטים, יצירתיים ואנשים בעלי מוטיבציה גבוהה מאוד.
*הכניעה אינה תשוקה נסתרת לכאב או להשפלה. יתכן וחלק מהאנשים המזוכיסטים יפנו אל ה D/s או אל סגנון החיים ה- BDSMי בכדי להגשים את צורכיהם לדברים הללו אבל ישנם לא מעט אנשים עדינים ואוהבים שמאושרים מאוד כשהם אינם חווים לא כאב ולא השפלה.
*כניעה אינה זהה לפסיביות. כנועים אינם פסיביים. הם משתתפים באופן פעיל והינם אינדיבידואלים שמסוגלים לחשוב.
*כניעה היא לא דבר שניתן לדרוש או לכפות. משמעות הגדרת המילה היא שמדובר בפעולה שנעשית מרצון. הכנוע נכנע בגלל שבחר לעשות כך, ולא בגלל שמישהו הכריח אותו.
*הכניעה אינה מצב עלוב של קיום. רוב הכנועים הם אנשים שמחים ומאוד מאוזנים שפשוט מגשימים את טיבעם.
*כניעה אינה עבדות. כל העבדים הם כנועים אבל לא כל הכנועים עבדים. הכנוע לא וויתר על זכות הבחירה שלו אלא נתן לאחר להחליט בשבילו על חלק מין הבחירות שלו. לכנוע יש השפעה על מערכת היחסים והוא שומר על זהותו.
*הכניעה היא לא סימן להפקרות מינית. הכנועים אינם משוגעי-מין נימפומנים שאינם יכולים לשלוט בעצמם. רובם בעלים או רעיות, אבות או אימהות, חברים, שכנים, עובדים או חברי משפחה שקיים בהם הצורך לוותר על השליטה בחלק מהיבטי החיים שלהם למישהו שהם סומכים עליו. זה לא משהו מיני... זה מצב של הלב.
** ציטטה: "כנוע/סאב- אדם שמוותר על השליטה בעצמו ומוסר אותה לדומיננטית שלו."
אמנם, הכנוע הינו כחומר בידה של מלכתו אותה הוא מכבד ועליה הוא סומך אך בכל תחום אחר בחייו ברוב המקרים, הוא עצמאי והחלטי. טבעו הכנוע מינית לא הופך אותו לפגיע יותר מכל אדם רגיל אחר.
מציאות או דמיון?
יותר מדי אנשים עיצבו את דעתם על כניעה וכנועים מספרים כגון "סיפורה של או" מאת פאולין ראג', "טרילוגיית היופי" מאת אנה רייס, או סדרת הנובלות -"גוריאן" מאת ג'ון נורמן. בזמן שייתכן שספרים אלה נחשבים ליצירות מאוד מעניינות ומאוד ארוטיות לאנשים רבים, הם אינם מציגים את התמונה אמיתית של סגנון החיים הD/sי. בזמן שרבים חשו בהתרגשות הכניעה הראשונית בזמן שהם קראו ספרים אלה, פנטזיות כגון "O" או "היופי" אינם עובדים טוב כסגנון חיים.
D/s זה הרבה יותר מפנטזיה: זו דרך חיים שרבים מוצאים סיפוק ושלווה בפעם הראשונה בחייהם. אם יש לך את הרגשות הללו ולעיתים קרובות הרגשת מוכרע על ידם, אני מקווה שזה נותן לך מעט נחמה לדעת שאתה בחברה טובה. ישנם אחרים בדיוק כמוך שהינם אינדיבידואלים בריאים, שמחים, מתפקדים ומאוד מרוצים מכך שהם נחשבים "כנועים".
***
תורגם לעברית מתוך האתר Castle Realm ופורסם ע"י aלון{}sub.
כניעה היא וויתור על חלק או על כל הכוח האישי של אדם אחד והעברתו לאחר. זה לאפשר למישהו אחר לשלוט בגופך ובהתנהגותך במסגרת גבולות מוגדרים מראש. הכניעה תמיד תעשה מתוך רצונו החופשי של הכנוע, כשכל דבר אחר יהיה ההתעללות לשמה. שיטות ורמות הכניעה הן אינסופיות. על כל אדם להחליט לעצמו באיזו מידה ועד כמה רחוק הוא מעוניין להגיע עם חילופי הכוחות הללו אך חוקי ה"בטוח, שפוי ובהסכמה" (SSC) לעולם יהיו תקפים.
מדוע מישהו ירצה לעשות דבר שכזה?
אם תשאל מאה אנשים את השאלה הזו קרוב לוודאי שתקבל מאה תשובות שונות. לחלק זה בשביל להוסיף קצת התרגשות לחיי האהבה. לאחרים יתכן ויש סיבות פסיכולוגיות עמוקות מעבר ליכולתי להבינן. אך בהתבסס על ניסיוני אני מאמין שישנם שלושה סוגים ספציפיים של אנשים שמתאימים תחת ההגדרה של כנוע. בבקשה הבנו שאילו הם הגדרותיי האישיות בלבד ולא איזה סטנדרט שהוצא ע"י קהילת הD/s.
1. הכנוע המיני ("bottom") או סאב-חושני: כנוע זה נמצא בקטע בעיקר בשביל ההנאה המינית המופקת בחלק מהפעילויות הנהוגות בBDSM, וברגע שצרכיו סופקו אין הוא מרגיש עוד צורך לוותר על חלק כלשהו משליטתם.
2. הכנוע הפסיכולוגי - קבוצה זו כוללת רבים מהכנועים המזוכיסטים. הם נמצאים בקטע בעיקר בשביל הכאב, ההענשה וההשפלה שלרוב נגרמת להם ע"י הדומיננטיים היותר סדיסטיים. רבים מתוך אלה שעברו התעללות בעברם מגיעים אל הקטגוריה הזו והם למעשה אינם כנועים אך יש להם בעיות אמוציונאליות שמחזיקות אותם במצב ה"קורבן" בעקבות חוויות (טראומטיות) שעברו.
3. הכנוע הטבעי - קרוי גם "כנוע אמיתי": נראה שסוג זה של אינדיבידואל נולד כנוע. הכניעה מתבטאת מעבר להיבטים המיניים של ה-BDSM והינה חלק רגיל ממבנה האישיות שלהם. טיבעם הוא לגרום הנאה לאחרים והם מוותרים מרצון על כוחם הפרטי עם מעט או בלי שום דחיפה מהדומיננט שלהם.
מי מהם הוא הנכון?
כולם או אף לא אחד מהם תלוי בהשקפת עולמך. על כל אדם לעשות מה שנכון ומספק לו. היו ויכוחים מיותרים לאין ספור על מי הוא ומי הוא לא כנוע "אמיתי". יש שמתחילים כסאבים חושניים עם עניין מינימאלי ביותר לספק כל אחד אחר מלבד את עצמם וגדלו להיות חלק מהכנועים המקסימים ביותר בסגנון החיים שלנו. לאף אחד אין את הזכות לשפוט מי כנוע ומי לא בהתבסס על אילו פעילויות מספקות אותו או כמה צלקות או סימנים יש לו. כניעה היא מצב של הלב ורק האדם עצמו יודע מה פועם בתוכו.
**ציטטה: "נשמתי כה כמהה להרשות לאדם אחר לקחת ממני את השליטה, להיות כל הזמן חופשי מחלטות ולהפסיק להיות מודאג מאילו טעויות אני עלול לעשות".**
ההתעוררות שלי:
אני זוכר כל כך בברור את כל הרגשות חסרי השם שתמיד היו שם מאז שאני זוכר את עצמי. תמיד היה משהו שונה בדרך בה הגבתי לסמכות ובדרך בה פעלו האינסטינקטים הטבעיים שלי בכל הקשור בהשבעת רצונם של אנשים. אני לא הבנתי את זה אז אבל הרגשתי שיש בי משהו שמבדיל אותי משאר ידידיי וחבריי. כשגדלתי רגשות אלה מעולם לא נעלמו למרות שניסיתי לדחוף אותם עמוק אל תוכי בגלל שפחדתי מהם. ידעתי אינטואיטיבית שהרגשות הללו עשו אותי מאוד פגיע לכל אחד שרצה לנצל אותי. למרות שניסיתי להתעלם ולהחביא את הטבע הזה, הוא בכל זאת הצליח להשתחל אל תוך חיי בדרכים רבות.
תמיד הייתי מוכן לתת יותר, לצפות לפחות, לנסות חזק יותר ולקחת כל כך מעט מכל מערכות היחסים שהיו לי עם אנשים ובמיוחד באילו שהיו קשורים ללבי. בסופו של דבר לאחר כמה מערכות יחסים נוראיות הוכרחתי להביט עמוק וחזק אל תוכי ולהבין מה גורם לי לתקתק. מה שראיתי היו אותם הרגשות שהרגשתי לפני כל כך הרבה זמן.
היום בו פגשתי אדם נוסף שהבין את מה שאני הרגשתי היה יום שלעולם לא אשכח. האישה היקרה, הנפלאה והכנועה זו הסבירה לי כל כך הרבה דברים ששאלתי עליהם ואז גיליתי שהיו אחרים בדיוק כמוני. זה כבר לא היה איזה סוד איום שהייתי חייב להסתיר מהעולם. לכל מה שהרגשתי היה שם ובפעם הראשונה לא הרגשתי שאני איזו סטייה של הטבע. הרגשתי כאילו שחררו אותי מכלא והייתי חופשי לעוף בפעם הראשונה בחיי. אני כנוע וזה היה בסדר גמור להיות מי שאני.
** ציטטה: "ייתכן ועובדת היותי כנוע קכבלה את גופי בשלשלאות, אך היא שחררה את נשמתי משעבודה."**
בשבילי, כניעתי אינה דבר לא טבעי והיא בהחלט לא חולנית או מעוותת. היא פשוט היא. היא נורמאלית ברוב המינים ואני מאמינה שבני האדם אינם שונים בתחום הזה. חשוב להבין שאני רואה הבדל גדול בין להיות "כנוע" (submissive) ובין להיות "תחתון" (bottom).
התחתון הוא אדם אשר בשביל סיפוק מיני ייהפך לכנוע למשך פרק זמן מסוים בלבד, לדוגמא - למשך מפגש מיני בחדר המיטות או למשך סשן BDSMי. אין לו שום רצון להמשיך את חילופי הכוחות מעבר למגבלות הסשן הספציפי. רבים יכולים להחליף תפקידים בסשנים כאלה ולהיהפך להיות הדומיננטי או "העליון" ("Top"). דבר זה מאוד שונה 'מהכנוע הטבעי' אשר לו, באופן טבעי, יש נטיות ותשוקות כנועות שאינן מוגבלות לפעילויות מיניות.
כמה מושגים שונים:
אני רוצה להעלות עוד נושא "רגיש" לחלק מהאנשים שמקבלים את הקטע כסגנון חיים, וזהו השוני בין BDSM ל- D/s. BDSM מוגדר כ B-D-S-M כשה
"B-D" = קשירות/משמעת (Bondage/Discipline), ה "D-S" = שליטה/כניעה
(Dominance/submission), וה- "S-M" מייצג את הסאדיזם/מאזוכיזם.
יש שמחשיבים את כל המילים הנ"ל כמונחים וכפעילויות מתחלפים, אבל אני חושב שזה מאוד מטעה את רוב המתחילים בקטע. D/s אינו מתאים לשאר המונחים בגלל סיבה אחת חשובה - שליטה/כניעה היא תיאור של סגנון חיים, לעומת זאת BD ו- SM הם תיאור של פעילויות שאנשים עושים. חלק מזוגות ב-D/s מקבלים ברצון את שתי הפעילויות הללו כחלק ממערכת היחסים שלהם, אבל אחוז גדול מהזוגות ב-D/s לא מאמצים פעילויות המבוססות על נתינה או קבלה של כאב.
אז מה מבדיל את המזוכיסט מהכנוע?
תשובתי מוכרחה להיות מוטיבציה. התשוקה לרצות ולשרת היא המוטיבציה של הכנוע. לכשהכאב נעשה הכרחי בכדי להגיע לסיפוק והגשמה עצמית מערכת היחסים עברה אל מעבר להגדרות שלי של סגנון החיים הD/s והתקרבה יותר להיות S/M. כשהכאב נעשה מניע והסיפוק מגיע מקבלת כאב, התיאור הטוב ביותר לאותו אדם יהיה מזוכיסט.
ההבדל הזה בולט לעיתים קרובות בצורת ההתנהגות של שני סוגי אישיות אלה.
ה- Smart Ass Masochist (מזוכיסט מתחכם, SAM בקיצור) מתנהג רע בכוונה או מאתגר את הדומיננטית שלו רק בכדי לקבל את העונש (כאב או השפלה) שהוא משתוקק לו. מחוץ למסגרת הסשן או מפגשים מיניים אחרים יתכן ונמצא מעט מאוד ראיות לכניעה כלשהי שמגיע ממנו.
הכנוע (אדם שמשתוקק להיכנע) שואף באופן תמידי לשפר את התנהגותו בכדי להשביע את רצון הדומיננטית שלו ע"י כך שהוא נכנע לציפיות ולחוקים שלה. כניעה, בתוך תחום מערכת היחסים של D/s, אינה נמדדת ע"י כמות הכאב שהאדם יכול לשאת אלא היא נמדדת ע"י כמות השליטה שהאדם וויתר עליה למען הדומיננטית שלו.
האם האחד טוב יותר מהשני?
לא. לא לאף אחד מלבד זוג האנשים במערכת היחסים. פשוט צריך לזכור שכאב וקשירות אינם הבסיס לקביעת מערכת יחסים של שליטה/וכניעה. היא מבוססת על החלפה של כוחות ולא על הקישוטים של האנשים המעורבים. אל תניח אוטומטית שכל הכנועים רוצים או צריכים להרגיש חוסר נוחות או כאב (מעבר לכאב ארוטי) בכדי להתנסות בנטיות הכניעה והתשוקה שבוויתור על השליטה.
הנה מספר עובדות שאולי יעניקו לכם מעט יותר תובנה לגבי המושג "כניעה":
*כניעה מתרחשת בזכרים ובנקבות בערך באותו שיעור. הגם שייתכן שנשים וגברים מביעים זאת בצורות שונות, הם שותפים לתכונה זו.
*הכניעה אינה סימן לחולשה או לנחיתות. חלק מהאנשים החזקים והמצליחים ביותר בחברה שלנו הינם כנועים במערכות היחסים האישית שלהם.
*כניעה אינה מצביעה על חוסר באינטליגנציה או במוטיבציה. רב הכנועים הם מאוד אינטליגנטים, יצירתיים ואנשים בעלי מוטיבציה גבוהה מאוד.
*הכניעה אינה תשוקה נסתרת לכאב או להשפלה. יתכן וחלק מהאנשים המזוכיסטים יפנו אל ה D/s או אל סגנון החיים ה- BDSMי בכדי להגשים את צורכיהם לדברים הללו אבל ישנם לא מעט אנשים עדינים ואוהבים שמאושרים מאוד כשהם אינם חווים לא כאב ולא השפלה.
*כניעה אינה זהה לפסיביות. כנועים אינם פסיביים. הם משתתפים באופן פעיל והינם אינדיבידואלים שמסוגלים לחשוב.
*כניעה היא לא דבר שניתן לדרוש או לכפות. משמעות הגדרת המילה היא שמדובר בפעולה שנעשית מרצון. הכנוע נכנע בגלל שבחר לעשות כך, ולא בגלל שמישהו הכריח אותו.
*הכניעה אינה מצב עלוב של קיום. רוב הכנועים הם אנשים שמחים ומאוד מאוזנים שפשוט מגשימים את טיבעם.
*כניעה אינה עבדות. כל העבדים הם כנועים אבל לא כל הכנועים עבדים. הכנוע לא וויתר על זכות הבחירה שלו אלא נתן לאחר להחליט בשבילו על חלק מין הבחירות שלו. לכנוע יש השפעה על מערכת היחסים והוא שומר על זהותו.
*הכניעה היא לא סימן להפקרות מינית. הכנועים אינם משוגעי-מין נימפומנים שאינם יכולים לשלוט בעצמם. רובם בעלים או רעיות, אבות או אימהות, חברים, שכנים, עובדים או חברי משפחה שקיים בהם הצורך לוותר על השליטה בחלק מהיבטי החיים שלהם למישהו שהם סומכים עליו. זה לא משהו מיני... זה מצב של הלב.
** ציטטה: "כנוע/סאב- אדם שמוותר על השליטה בעצמו ומוסר אותה לדומיננטית שלו."
אמנם, הכנוע הינו כחומר בידה של מלכתו אותה הוא מכבד ועליה הוא סומך אך בכל תחום אחר בחייו ברוב המקרים, הוא עצמאי והחלטי. טבעו הכנוע מינית לא הופך אותו לפגיע יותר מכל אדם רגיל אחר.
מציאות או דמיון?
יותר מדי אנשים עיצבו את דעתם על כניעה וכנועים מספרים כגון "סיפורה של או" מאת פאולין ראג', "טרילוגיית היופי" מאת אנה רייס, או סדרת הנובלות -"גוריאן" מאת ג'ון נורמן. בזמן שייתכן שספרים אלה נחשבים ליצירות מאוד מעניינות ומאוד ארוטיות לאנשים רבים, הם אינם מציגים את התמונה אמיתית של סגנון החיים הD/sי. בזמן שרבים חשו בהתרגשות הכניעה הראשונית בזמן שהם קראו ספרים אלה, פנטזיות כגון "O" או "היופי" אינם עובדים טוב כסגנון חיים.
D/s זה הרבה יותר מפנטזיה: זו דרך חיים שרבים מוצאים סיפוק ושלווה בפעם הראשונה בחייהם. אם יש לך את הרגשות הללו ולעיתים קרובות הרגשת מוכרע על ידם, אני מקווה שזה נותן לך מעט נחמה לדעת שאתה בחברה טובה. ישנם אחרים בדיוק כמוך שהינם אינדיבידואלים בריאים, שמחים, מתפקדים ומאוד מרוצים מכך שהם נחשבים "כנועים".
***
תורגם לעברית מתוך האתר Castle Realm ופורסם ע"י aלון{}sub.
