היא רצתה אותו

היא רצתה אותו, אבל אסור לה להראות. זו חולשה!
היא רצתה לנשק אותו, אבל אסור לה! היא מלכה!
היא רצתה ללחוש באוזנו עד כמה היא אוהבת. אבל, שוב, היא לא יכולה.

הוא אהב אותה, את המלכה שלו, אבל הרגיש מתוסכל.
הוא רצה אותה - אבל כנראה שהיא לא.
הוא רצה לחוש אותה, את טעמה, את אהבתה, אבל היה צריך להסתפק רק בריחה.
הוא אהב אותה - אבל כנראה שהיא לא.

'סלאש!' - הצלפה, איך בא לה ללטף, בעודה רואה אותו מתכווץ,
הציפורניים שלה, שחורטות בבשרו, ואיך שהיא אוהבת אותו,
מתבוננת בו מלמעלה, בעודו מנקה ביסודיות את המגף המבריק, מתכופפת ללטף...
אבל אסור! היא מלכה!

כאב חד, ומתוק, אבל משהו חסר כאן.
הציפורניים שלה, האלוהיות, איך היה רוצה לנשק אותן, אבל הוא יודע כבר - אסור לו להציע.
מלקק את המגף שלה, אוהב להעניק לה,
אבל משהו חסר...

וככה הם חיו, ועברו הימים, קצת עצובים, קצת מתוסכלים,
אבל תמיד ולעולם הכלל החשוב מכל נשמר - עבד-מלכה
כך זה היה.

יום אחד, היא התעוררה,
אבל באופן שונה,
לפתע היכתה בה ההכרה.
היא לא שולטת בכלל,
שולטים בה.
החוקים, האיסורים, כל אותם ה-"מה אם...?"
הסתכלה לימינה, שם למטה, על הריצפה -
הוא כבר לא היה שם.
הוא בדרך אחרת... בדרך לאחרת,
בדרך להקריב, בדרך לקירבה,
בדרך להרגיש את תחושת ההשלמה,
בדרך למלכה.

***
אמרו כבר לפני, "בדס''מ עושים באהבה, או לא עושים בכלל."