שליו

עוד בטרם תיוולד הכניעה,
נולד הניצוץ.
אותה תשוקה עמוקה להשפיל מבט למולו
להפנים דבריו
לרצות.
צורך או בחירה, מנקרת השאלה
והצייתנות בשלבי התהוות
עולה געגוע רחוק-מתוק
הניצוץ שנדלק בימים אחרים
שוב עולה מחדש
אל מול עיניו.
עוד בטרם מתגלה, במבוכה,
בתמיהה
הצורך להיכנע בין זרועותיו
קיימת סכנת ההתמכרות באובדן שליטה
להתפתל לרגליו
לכרוע למרגלותיו
להסיר את החשש, הספק המנקר
מנגנונים של אשמה ובושה
מתקלפים מהר
העור מצטמרר למגע
שפתיים לואטות בחשכה את שמו
ממלמלות את אפר התשוקה החבויה
אדוני... אדוני...
מתגלגלת המילה
נמסה על הלשון
כעוקץ מתוק ועז
טעמה כה מודגש
עיניים מכוסות בצעיף של שתיקה
כל אותן מילים שלא נאמרו
נמסות ברגע או במגע.
המהות המורכבת, הדמות במראה
נראית לפתע כה קטנה וכנועה
שוב נולד הפחד
לברוח או להישאר?
במילותיו הוא לוכד אותה
היא עוד דמות במבוך הפתלתל
האם יכיל?
האם יאהב?
ניצבת עירומה לפניו
ללא כסות או הגנה לגופה ולנפשה
שלי,
הוא אומר
שלך הנני,
חוזרת אחריו
כל המנגנונים קורסים
נמסה למולו
תמיד הייתה...
הלא תמיד תהיה היא...
שלו...?