שלך

עם יד רכה ומלטפת, אתה עובר על גבי. נעים לי כל כך ומתרפקת על כל שנייה בה אתה מרעיף אהבה וחום על גבי החשוף, ברגעים אלו אני תוהה. מה תעשה בשנייה הבאה, האם תמשיך בליטוף משיי או משהו אחר, תזעזע אותי ותעביר אותי עולמות.
ישבני פונה אליך, מתחנן ליחס.

ברונטית, עיניים חומות, אני מרכיבה עדשות ירוקות לכבודך, בשבילך, כי זה מה שאתה אוהב.
לא בתולה, אחר שביתקת אותי. רזה, שדיי עומדים עדיין ואתה נהנה לענות אותם, מתעלל בכוח המשיכה. אומר שהפטמות שלי חצופות, בסך הכל היו זקורות ברגע לא מתאים.

אף פעם לא אמרת לי שאני יפה. לא יודעת מה אתה חושב עליי. מפחדת לשאול. אף פעם לא יודעת.

אני במחשבותיי, אתה במחשבותיך. על מה אתה חושב עכשיו? עליי? לא אעז לחשוב כך.

ידך מרגיעה אותי.

הצלפה
כאב חד וצורב מתפשט. הצלפה ראשונה להערב.

הצלפה.
השנייה מפלחת את הראשונה, עוברת דרך הכאב הראשוני, אני חשה כשהשוט משאיר חותם.

הצלפה.
ישבני השמאלי בוער. הצלפה שלישית. מה אתה מנסה להעביר לי בכך?

הצלפה.
הוא כאילו שמע וקרא אותי. כבר לא כואב יותר, הכאב מתחיל להתאזן לאט.
הצלפה.
הייתי ילדה רעה? מה עשיתי?
הצלפה.
כן אדוני, תודה אדוני, מגיע לי. תודה אדוני.
הצלפה.
הצלפה.
אדוני, לאט יותר, בבקשה. תן לי להתאושש. לאט.
הצלפה.
לא, אני לא אעמוד בזה.
הצלפה.
עשר, תודה אדוני.

כואב. כל כך כואב. "כואב לי,אדוני.אפשר להפסיק?" אני מתחננת. שירחם עליי. אחרי אתמול, לילה קודם. עדיין לא התאוששתי.
"תשתקי כלבה" קול שקט ויציב. בטוח. איך אתה עושה את זה? "את זוכרת,יש לך מילת ביטחון. כשתגידי אותה, אני אפסיק".
"סליחה אדוני." אני חוזרת לתנוחתי, למקומי.

אתה קושר אותי. חבלים דקים מתלפפים עליי וסביבי, כולאים אותי לחסדיך. חבטתי את ההכרה תחת ידיך. אני שלך, תחת סמכותך. תחת אחריותך. תחתיך כל הזמן. אוהב את מה שאתה רואה, לדעתך זה לא מספיק. עורי לבן מדי, מכוסה פסים אדומים וורודים, מרגישה חרוכה. סביבי חבלים, מונעים את בריחתי. חסר קצת צבע.
שעווה חמה. האש רושפת בי ואני חשה בזאת. מתחילה לטפטף ממך. לנזול. הלוואי ומיציי ירטבו אותך, ילפפו אותך, ירצו אותך. תתקרב אליי ותשק לי. הנר בוער בי. שעווה מתייבשת ויצרת שכבה חדשה מעל עורי.

אני קופצת ואתה משקיט אותי בסטירה מצלצלת. נושך אותי במעלה צווארי.

תקח אותי, קח אותי אליך. להיות שלך.