לא אבין אותך לעולם / אתה חי משלך ולא עם כולם / קל לך יותר להיות לבד /כי אני אפס ואיתי אתה בדד?

תהיי נאמנה לי תמיד / אני מפחדת ממה שאת תגידי או הולכת להגיד / מפחדת שאגיע לסף סבלך
לא תוכלי יותר והכול יגמר

כואב. כל כך כואב. "כואב לי,אדוני.אפשר להפסיק?" אני מתחננת. שירחם עליי. אחרי אתמול, לילה קודם. עדיין לא התאוששתי.
"תשתקי כלבה" קול שקט ויציב. בטוח. איך אתה עושה את זה? "את זוכרת,יש לך מילת ביטחון. כשתגידי אותה, אני אפסיק".

איך שאתה רוצה ויכול / אדוני הרם מעלה מכל וכל / אותך לא יודעת / אינך מפסיק את נפשי הגוועת...

ההצלפות שאצליף בך לא יהיו עונש. זהו הכבוד בשבילך שאני בכלל מסתכלת עליך, מורידה את עיניי נמוך כל כך. אליך. אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש. שריקה באוויר ומיד אחר כך קול מצליף, חד, קורע. עם כל הצלפה בגבך החשוף לפניי, ישבנך הבתולי מדי, יותר מדי.. עם כל הצלפה כוחי עולה על שלך, מחסל כל טיפת גאווה אם היתה לך לפני שבאת לפה, לפני שהייתי נוכחת לצידך.