מאוהבת

היא
מאירה את החדר
בצחוק פעמונים
נמרצת, תוססת
אש-החיים
בעורקיה זורמת, בוערת
חיוך שמאיר כל חדר
נהרה וצחוק
שפוכים על פניה היפות
אשה ילדה
צחוק וניצוץ חיים רווי אור
בנשמתה.
והנה הוא מופיע,נכנס אל החדר
גבוה ואפל
עיניה בורקות, נוצצות
שותה את מילותיו
חיוכה הקורן נמס אל שפתיו
סימניו מעטרים את גופה הרך
סימנים אדומים וכחולים, סימני שייכות
מקשטים את עורה הצחור
כל גופה נדרך אליו.
כשהיא נכנסת אל החדר
נוכחותה כובשת
חיוך מלא אור, של חיים על פניה
עיניה צוחקות ובורקות
כמו אש סוערת
אין שקט בעצמותיה
והנה הוא נכנס אל החדר
דממה מקפיאה
נושק לה ומתבונן בה
כל כולה מכוונת אליו
לו רק הבינה
לו רק ידעה
עד כמה היא מאירה את חייו.