לילה ארוך
מאת קורינה
30 בינואר 2005
הוא נכנס הביתה, מהמבט שלו אני יודעת ואני משפילה מבט ויורדת על ארבע, מנשקת את נעליו ומניחה את מצחי על חרטום הנעל שלו. מחכה להוראות נוספות, אבל הוא מניח את התיק במקומו, ליד שולחן המחשב ותוך כדי צעידה הוא פותח את כפתורי החולצה. אני אצה אל המקלחת ופותחת את ברז המים החמים, שזרם המים יתחמם עד שהוא יסיים להתפשט.
הוא נכנס אחרי למקלחת ואני באופן אוטומטי יורדת על ארבע, מרגישה צורך עצום להיות נמוכה ממנו, נחותה ממנו. הוא מניח את בגדיו בסל הכביסה, נכנס אל האמבטיה ומורה עם האצבע אל הדלת. אני יוצאת החוצה ומחכה בשקט ובסבלנות על קצה המיטה.
שומעת את תנועותיו בתוך האמבטיה, יודעת בדיוק של הכרות עמוקה איך הוא מסתבן, בטח עכשיו שוטף את הרגל, מושיט יד אל קצף הגילוח, אני שומעת את המים נסגרים ויודעת שעכשיו הוא עומד מול המראה, בוחן את עצמו, מסיים את הגילוח, המים נפתחים שוב ואני יודעת שהוא שוטף את שאריות הקצף, מניח על עורו מהאפטר שייב.
דלת ההזזה של האמבטיה נפתחת והוא עומד מולי, נקי ומריח. כל כך רוצה לחבק אותו ובמקום זה עומדת חפוית ראש ומושפלת מבט. "תתלבשי," הוא אומר ולא מחכה, שולף מהארון את החצאית השחורה שלי ואת החולצה הסגולה ההיא, עם המחשוף העמוק עמוק עמוק ההוא, ואת הנעליים ההן, אלה שקניתי רק בשביל להרגיש כל כך סקסית.
אני מתלבשת בזריזות והוא מורה לי להתאפר ומוציא את הבושם שבחר עבורי. אני פותחת את מגירת התכשיטים שלי והוא כמעט בכוח סוגר אותה תחתי ובידו השנייה הקולר שלי. אני מרימה את השיער ונותנת לו לענוד על צווארי את הקולר.
אנחנו מגיעים לרחוב תעשייתי אבל שקט ברחובותיה הדרומיים של תל אביב, וכשאני יוצאת מהרכב הוא קושר את עיניי, נצמד אלי ושואל אם הכל בסדר, ואם אני סומכת עליו.
אני אומרת לו: "כן אדוני, וגם זוכרת את המילה".
מרגישה את החיוך נסוך על פניו והוא מלטף את פני ולוחש: "אני גאה בך, קטנה שלי."
הוא אוחז לי במרפק, אחיזה בטוחה וחזקה, ומוליך אותי אל תוך מבנה כלשהו. דלת ברזל כבדה נסגרת מאחורינו רעש של בקבוקי זכוכית. אנשים משוחחים, אנחנו כנראה בתוך מועדון. מוסיקה רועשת מספיק בכדי לרקוד אבל ברקע מספיק בכדי לשוחח, ואני שומעת חלקי משפטים ליד האוזן, גופות מתחככים בי, עשן של סיגריות מכה בפני.
אנחנו עוצרים וסיגריה נדחפת אל בין שפתיי, יד אחת שלו מציתה את הסיגריה והשנייה נוגעת בי כל הזמן הזה, מה שיוצר בי תחושת ביטחון, שום רע לא יכול לקרות כל עוד הוא איתי. הוא לוחש לי באוזן: "הגענו, חכי כאן, אל תזוזי", ומתרחק.
אני לבד, עיניי מכוסות ואני מרגישה חשופה, עירומה, בודדה. מבלי לראות מה קורה מעבר לכיסוי העיניים שלי, אני חשה במבטים זרים ננעצים בי, בוחנים אותי, אולי מסוקרנים לראות את העיניים שתחת לכיסוי. אני מגלגלת על שפתיי ללא קול את מילת הביטחון שלי, חוששת מהמבטים הננעצים בי.
נצח אני עומדת שם. לבד. הסיגריה נגמרת לי, אני מרגישה את חומה על אצבעות ידיי ומנחשת שזה הזמן לכבות אותה, אני מניחה לה ליפול בין אצבעותיי אל הרצפה ומניחה שמישהו כבר ידאג לכבות אותה ברגליו. הוא מופיע באחת, הוא צמוד אלי, מולי, שפתיו כמעט נוגעות בשפתיי.
"זרקת את הסיגריה על הרצפה..."
"סליחה אדוני, כמעט נכוויתי" אני לוחשת, משפילה מבט, יודעת שהוא שונא שאני זורקת בדלים על הרצפה.
הוא אוחז במרפק שלי בכוח ואני מרגישה את הכעס בין אצבעותיו. הוא מוביל אותי בין האנשים אל מדרגות.
"שלוש מדרגות," הוא אומר ותומך בי כשאני מטפסת אותן.
עוד ארבעה צעדים ופני צמודים לקיר. הוא נשען עלי מאחור, מצמיד אותי אל הקיר ומרים את ידיי אל מעל לראשי. ידיו עוברות לאורך הגב שלי עד אל הישבן ולאורך החצאית וכבר ידו מתחתיה, מתרחקת מהליטוף ויורדת בעוצמה על הישבן הימני.
"יש פה אנשים," אני לוחשת.
"נדמה היה לי שאמרת משהו," הוא אומר בטון יבש ומעלה את החצאית בכף היד השמאלית שלו. הישבן שלי חשוף לעיני כולם, והוא מנחית עוד מכה אחת חזקה וקשה על הישבן הימני שלי שבוער מהמכה הקודמת.
אני מרגישה מישהי נצמדת אלי משמאל. יש לה ריח טוב ושיער די ארוך, ידה העדינה מלטפת את האמה שלי ויורדת לאורכה עד לחיבור היד עם השכמה והכתף. היא לוחשת לי באוזן מילות עידוד, מחמיאה לי, והאדון מתרחק ממני בצעד קטן. היא מלטפת את פני ואת שערי, שדיה מוצקים נצמדים אל צד הגוף שלי כשהיא נעזרת בכל גופה ללטף אותי.
השוט יורד על ישבני במכה אחת חזקה ומדויקת ומיד לאחריו ליטוף של יד נשית ועדינה, מרככת את הבערה על ישבני. כך זה נמשך, איני יודעת כמה זמן, לא נתבקשתי לספור את המכות באותו הלילה ורק נשענתי על הקיר, מתענגת על כל מגע לוהט או מרכך ככל שהיה.
גם כשהשוט עבר בין האנשים, זה הורגש. רק כשעיניי היו מכוסות הבנתי כמה הבדל יש במגע, אפילו דרך שרוכי השוט יכולתי להרגיש כל אדם זר שהחזיק בו.
גם כשהסתיימו ההצלפות, כשכרעתי על ברכיי בצידי רגליו של האדון, גם כשאחז בשערות ראשי ומשך את פניי לאחור, גם כשטפטף שעווה חמה אל המחשוף שלי, גם כשיד נשית, ענוגה ורכה חדרה את המחשוף שלי וצבטה בפטמה הימנית שלי תוך הטפטוף שלא נפסק.
וגם כשהרגשתי בסופו של דבר ששלושת המדרגות וארבעת הצעדים בעצם הובילו אותי אל במה קטנה במרכזו של המקום בו היינו, אפילו אז התענגתי על כל כאב, על כל ליטוף, לא בודקת או בוחנת, מנותקת מהאני שבי שהיתה מתמרדת על מה שנעשה בי, בעצם בהסכמתי.
בבת אחת הכל נעצר, האדון מסובב אותי אליו, מחבק אותי ומנשק, וזו נשיקה עדינה, אוהבת מלטפת. הוא אוחז במרפק שלי ומצעיד אותי חזרה אל הרכב.
כשאנחנו מגיעים הביתה הוא מסיר את כיסוי העיניים שלי ומרים את סנטרי כך שמבטינו נפגשים. הוא מביט אל תוך עיני וקורא את כל שמתחולל בנפשי פנימה, הוא מנשק אותי נשיקה רכה ומושיב אותי על קצה המיטה ומתפנה להכין לי אמבטיה חמה ומפנקת.
שעות הוא עסוק בלסבן אותי מתחת למים החמים, מלטף ומרגיע את סימני הלילה, מטפל בי כבתינוקת, קטנה שלו, כפי שהוא נוהג לקרוא לי, מייבש בעדינות במגבת רכה ומשכיב אותי לצידו על המיטה. וכך אנחנו נרדמים, חבוקים.
הוא נכנס אחרי למקלחת ואני באופן אוטומטי יורדת על ארבע, מרגישה צורך עצום להיות נמוכה ממנו, נחותה ממנו. הוא מניח את בגדיו בסל הכביסה, נכנס אל האמבטיה ומורה עם האצבע אל הדלת. אני יוצאת החוצה ומחכה בשקט ובסבלנות על קצה המיטה.
שומעת את תנועותיו בתוך האמבטיה, יודעת בדיוק של הכרות עמוקה איך הוא מסתבן, בטח עכשיו שוטף את הרגל, מושיט יד אל קצף הגילוח, אני שומעת את המים נסגרים ויודעת שעכשיו הוא עומד מול המראה, בוחן את עצמו, מסיים את הגילוח, המים נפתחים שוב ואני יודעת שהוא שוטף את שאריות הקצף, מניח על עורו מהאפטר שייב.
דלת ההזזה של האמבטיה נפתחת והוא עומד מולי, נקי ומריח. כל כך רוצה לחבק אותו ובמקום זה עומדת חפוית ראש ומושפלת מבט. "תתלבשי," הוא אומר ולא מחכה, שולף מהארון את החצאית השחורה שלי ואת החולצה הסגולה ההיא, עם המחשוף העמוק עמוק עמוק ההוא, ואת הנעליים ההן, אלה שקניתי רק בשביל להרגיש כל כך סקסית.
אני מתלבשת בזריזות והוא מורה לי להתאפר ומוציא את הבושם שבחר עבורי. אני פותחת את מגירת התכשיטים שלי והוא כמעט בכוח סוגר אותה תחתי ובידו השנייה הקולר שלי. אני מרימה את השיער ונותנת לו לענוד על צווארי את הקולר.
אנחנו מגיעים לרחוב תעשייתי אבל שקט ברחובותיה הדרומיים של תל אביב, וכשאני יוצאת מהרכב הוא קושר את עיניי, נצמד אלי ושואל אם הכל בסדר, ואם אני סומכת עליו.
אני אומרת לו: "כן אדוני, וגם זוכרת את המילה".
מרגישה את החיוך נסוך על פניו והוא מלטף את פני ולוחש: "אני גאה בך, קטנה שלי."
הוא אוחז לי במרפק, אחיזה בטוחה וחזקה, ומוליך אותי אל תוך מבנה כלשהו. דלת ברזל כבדה נסגרת מאחורינו רעש של בקבוקי זכוכית. אנשים משוחחים, אנחנו כנראה בתוך מועדון. מוסיקה רועשת מספיק בכדי לרקוד אבל ברקע מספיק בכדי לשוחח, ואני שומעת חלקי משפטים ליד האוזן, גופות מתחככים בי, עשן של סיגריות מכה בפני.
אנחנו עוצרים וסיגריה נדחפת אל בין שפתיי, יד אחת שלו מציתה את הסיגריה והשנייה נוגעת בי כל הזמן הזה, מה שיוצר בי תחושת ביטחון, שום רע לא יכול לקרות כל עוד הוא איתי. הוא לוחש לי באוזן: "הגענו, חכי כאן, אל תזוזי", ומתרחק.
אני לבד, עיניי מכוסות ואני מרגישה חשופה, עירומה, בודדה. מבלי לראות מה קורה מעבר לכיסוי העיניים שלי, אני חשה במבטים זרים ננעצים בי, בוחנים אותי, אולי מסוקרנים לראות את העיניים שתחת לכיסוי. אני מגלגלת על שפתיי ללא קול את מילת הביטחון שלי, חוששת מהמבטים הננעצים בי.
נצח אני עומדת שם. לבד. הסיגריה נגמרת לי, אני מרגישה את חומה על אצבעות ידיי ומנחשת שזה הזמן לכבות אותה, אני מניחה לה ליפול בין אצבעותיי אל הרצפה ומניחה שמישהו כבר ידאג לכבות אותה ברגליו. הוא מופיע באחת, הוא צמוד אלי, מולי, שפתיו כמעט נוגעות בשפתיי.
"זרקת את הסיגריה על הרצפה..."
"סליחה אדוני, כמעט נכוויתי" אני לוחשת, משפילה מבט, יודעת שהוא שונא שאני זורקת בדלים על הרצפה.
הוא אוחז במרפק שלי בכוח ואני מרגישה את הכעס בין אצבעותיו. הוא מוביל אותי בין האנשים אל מדרגות.
"שלוש מדרגות," הוא אומר ותומך בי כשאני מטפסת אותן.
עוד ארבעה צעדים ופני צמודים לקיר. הוא נשען עלי מאחור, מצמיד אותי אל הקיר ומרים את ידיי אל מעל לראשי. ידיו עוברות לאורך הגב שלי עד אל הישבן ולאורך החצאית וכבר ידו מתחתיה, מתרחקת מהליטוף ויורדת בעוצמה על הישבן הימני.
"יש פה אנשים," אני לוחשת.
"נדמה היה לי שאמרת משהו," הוא אומר בטון יבש ומעלה את החצאית בכף היד השמאלית שלו. הישבן שלי חשוף לעיני כולם, והוא מנחית עוד מכה אחת חזקה וקשה על הישבן הימני שלי שבוער מהמכה הקודמת.
אני מרגישה מישהי נצמדת אלי משמאל. יש לה ריח טוב ושיער די ארוך, ידה העדינה מלטפת את האמה שלי ויורדת לאורכה עד לחיבור היד עם השכמה והכתף. היא לוחשת לי באוזן מילות עידוד, מחמיאה לי, והאדון מתרחק ממני בצעד קטן. היא מלטפת את פני ואת שערי, שדיה מוצקים נצמדים אל צד הגוף שלי כשהיא נעזרת בכל גופה ללטף אותי.
השוט יורד על ישבני במכה אחת חזקה ומדויקת ומיד לאחריו ליטוף של יד נשית ועדינה, מרככת את הבערה על ישבני. כך זה נמשך, איני יודעת כמה זמן, לא נתבקשתי לספור את המכות באותו הלילה ורק נשענתי על הקיר, מתענגת על כל מגע לוהט או מרכך ככל שהיה.
גם כשהשוט עבר בין האנשים, זה הורגש. רק כשעיניי היו מכוסות הבנתי כמה הבדל יש במגע, אפילו דרך שרוכי השוט יכולתי להרגיש כל אדם זר שהחזיק בו.
גם כשהסתיימו ההצלפות, כשכרעתי על ברכיי בצידי רגליו של האדון, גם כשאחז בשערות ראשי ומשך את פניי לאחור, גם כשטפטף שעווה חמה אל המחשוף שלי, גם כשיד נשית, ענוגה ורכה חדרה את המחשוף שלי וצבטה בפטמה הימנית שלי תוך הטפטוף שלא נפסק.
וגם כשהרגשתי בסופו של דבר ששלושת המדרגות וארבעת הצעדים בעצם הובילו אותי אל במה קטנה במרכזו של המקום בו היינו, אפילו אז התענגתי על כל כאב, על כל ליטוף, לא בודקת או בוחנת, מנותקת מהאני שבי שהיתה מתמרדת על מה שנעשה בי, בעצם בהסכמתי.
בבת אחת הכל נעצר, האדון מסובב אותי אליו, מחבק אותי ומנשק, וזו נשיקה עדינה, אוהבת מלטפת. הוא אוחז במרפק שלי ומצעיד אותי חזרה אל הרכב.
כשאנחנו מגיעים הביתה הוא מסיר את כיסוי העיניים שלי ומרים את סנטרי כך שמבטינו נפגשים. הוא מביט אל תוך עיני וקורא את כל שמתחולל בנפשי פנימה, הוא מנשק אותי נשיקה רכה ומושיב אותי על קצה המיטה ומתפנה להכין לי אמבטיה חמה ומפנקת.
שעות הוא עסוק בלסבן אותי מתחת למים החמים, מלטף ומרגיע את סימני הלילה, מטפל בי כבתינוקת, קטנה שלו, כפי שהוא נוהג לקרוא לי, מייבש בעדינות במגבת רכה ומשכיב אותי לצידו על המיטה. וכך אנחנו נרדמים, חבוקים.
