שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מסקרפונה

מאת קורינה     8 בפבר 05 1416
הוא שולח אותי לסופר, מציג בפני את צג הסלולרי ושואל מה השעה. כשאני עונה הוא אומר, "בדיוק ב-וחצי את בבית, מול הדלת, משתמשת בצעיף בכדי לסגור את העיניים".

אני יוצאת אל הסופר עם רשימת קניות וארנק, עוברת, מרחפת בין המדפים. טוב שהכין רשימה, אני כולי כל כך דרוכה, כל כך מצפה, כל כך מסוקרנת לדעת מה הכין, שבטוח הייתי שוכחת לפחות חצי מהדברים שעל הפתק הצהוב. על הפתק הזה רשומים כל המצרכים לארוחת בוקר של יום פינוק עליו שוחחנו בלילה הקודם, לעשות לנו יום של כיף, פינוק מוחלט, מנותקים מהעולם החיצוני: לחם טוב, גבינות עשירות, ביצים, ירקות, פירות.

כמעט רצה בין המעברים, עדיף למהר ולחכות ברכב כמה דקות מאשר לאחר, את זה כבר למדתי בפעם הקודמת שהנחית הוראה להגיע בזמן ואיחרתי בשלוש דקות. שילמתי אז במכות חגורה על כל חצי דקה איחור. יש הבדל בין מכה של עונש למגע של עונג. ההבדל נובע ממנו ומוצלף בי בעוצמות משתנות על הישבנים שלי. אני מוצאת את עצמי כמעט רצה לקופה, אורזת את הכל בשקיות כפולות ומתניעה את הרכב, מגיעה כמעט ללא נשימה בשתי דקות לחצי השעה אל הדלת.

השקיות מונחות משתי צידי והצעיף כבר נקשר אל העיניים. הדלת נפתחת ויד חזקה מובילה אותי פנימה. הדלת נסגרת מאחורי ואני שומעת את המפתח מסתובב על צירו, אני יורדת על הברכיים אבל ידו עוצרת אותי באמצע הדרך למטה. "אף אחד לא אמר לך לרדת," הוא אומר ואני עומדת, קצת שפופה, שומעת את המוסיקה שאני אוהבת ברקע. זו לא המוסיקה שהוא היה בוחר, אבל יודע שהיא גורמת לי לחייך.

הוא מעמיד אותי במרכז הסלון, מלטף לאורך הגוף, מפשיט אותי לאט לאט מבגדי. שומעת את המים זורמים באמבטיה ומיד אחר כך נעמד מאחורי מוביל אותי בדחיפה קלה אל האמבטיה, אני מושיטה יד בכדי להוריד את כיסוי העיניים והוא ביד זריזה עוצר את התנועה. "הפעם אני מנקה אותך."

הוא רוחץ אותי במרץ תחת זרם מים חמים כמעט מדי. הספוג הקשה כמעט שורט את העור. הוא מנקה אותי מהר ומתעכב במקומות שגורמים לי לתחושה של חוסר נוחות. אני מסיטה את הראש, מקווה שיבין את הרמז, אבל הוא ממשיך ומשפשף, ממשיך ומנקה, כמעט מתעלם מהרמזים שהגוף שלי שולח לקראתו.

בבת אחת המים נסגרים ואני מרגישה את המגבת העבה מונחת על עורפי. אני שולחת יד להתנגב והוא שוב עוצר בעדי, מסביר לי שהיום אני כלי, וכלי לא עושה שום דבר לבד אלא אם אומרים לו. אני משפילה את ראשי ונעמדת מחוץ לאמבטיה בדיוק אל הנקודה שאליה הוביל אותי. רעש דלת ההזזה של האמבטיה מקפיץ אותי ממקומי, אני נבהלת וקופצת אחורה.
הוא תופס בצווארי ולוחש, "כלי, לא אמרתי לך לזוז."
"אני מצטערת," אני רוצה לומר אבל לוחשת בקושי כמעט בלי אויר.

הוא מעמיד אותי בפתח האמבטיה ומוביל אותי לאורך המסדרון וכשהוא עומד מאחורי הוא שואל אם אני מפחדת. אני לא מעיזה לזוז או לדבר ורק הראש נע מצד לצד ומלמטה למעלה. כן אני מפחדת, אבל לא, כי אני יודעת שהוא שם איתי. בסוף המסדרון בפתח חדר השינה שלו הוא לוחש לי: "אני יודע שאת חוששת ולכן אעשה איתך חסד, אני מסיר לך את כיסוי העיניים לעשר שניות, תנסי לספוג כמה שתצליחי", ועוד לפני שאני מבינה מה קורה, הכיסוי מוסר והוא לוחש באוזניי ספירה מעשר עד אחת.

בקושי הצלחתי להרגיל את עיניי לתאורה החדשה, רק ראיתי את המזרון מוסט מהמיטה ואת בסיס הפוטון חשוף בפסיו הארוכים והחמים מעץ אורן, עשרות נרות דולקים בחדר, וחבל אחד ארוך מגולגל למראשות המיטה, ואז כוסו שוב העיניים. הוא מוביל אותי אל המיטה עד שאני מרגישה את הפסים החשופים של בסיס המיטה מלטפים את רגלי. "שבי."

אני מתיישבת בזהירות על קצה המיטה והוא דוחף אותי בבת אחת אחורה, משכיב אותי על הלייסטים שקודם נראו חמים אבל עכשיו קרים כנגד הגב שלי.
עוד לפני שאני מתרגלת לקור של הפסים על הגב שלי, הוא מותח את ידיי אחורה והן נקשרות בחבל רך אבל עבה לבסיס המיטה. על פי הוא מהדק מסקינטייפ עבה ומתפנה לקשור גם את רגליי. ובזמן שהוא קושר הוא טורח ללטף, ללחוש, לגעת, להריח, לנשק.

כל גופי רוקד כשהוא עקוד אל המיטה. הציפייה דרוכה אבל מבורכת, וקשה לי להחליט אם אני אוהבת את הציפייה יותר ממה שיבוא אחריה. הוא מנשק את שפתיי על גבי המסקינטייפ, ואני מרגישה את חום גופו מעלי, דרך החולצה שלו.
רגליו יחפות וכשהוא לא נוגע בי קשה לי לשמוע איפה הוא נמצא.

אני מרגישה את השוט מטייל עלי, מלטף את גופי, מכפות הרגליים דרך הירכיים והמפשעה אל בטני ועד לצוואר. הרצועות נשפכות מהשוט אל צידי הגוף ומדגדגות אותו ואני מתפתלת קשורה על המיטה, מחייכת מעונג תחת הפלסטר הגדול שמודבק על פי. הוא מתכופף אלי ומניח את שפתיו על לחיי. אני מתענגת על חום גופו, רוצה שיושיט יד אבל הוא רק לוחש "סבלנות." ואני כולי נדרכת ושאני מרגישה את האויר מלטף אותי כשהוא בתנועה חדה מתרחק ממני.

לא עוברות שניות וכבר אני מרגישה אותו שוב מעלי, עומד בפישוק מעלי, ושעווה חמה ניגרת על שדיי. אני קופצת ממקומי בהפתעה. לא הייתי מוכנה לחום הזה פתאום, וכבר קובית קרח מטיילת לי על הפטמה, מרגיעה את החום של השעווה. כך שעה ארוכה הוא חונט אותי בשעווה. והפעם, אני יודעת הוא יהיה מרוצה רק כשכולי אהיה מכוסה בשעווה. הוא לא יפסיק עד שאהיה חנוטה כולי.

מאבדת את תחושת הזמן, מתמכרת למגע שלו, למגע השעווה החמה, למגע הקרח המרגיע. והוא מרגיש ויודע ומדי פעם שולח יד אל בין רגלי, מתענג ומענג על הרטיבות שנוצרה שם בעצם מרגע שהנחתי את ישבני על המיטה. בבת אחת זה נפסק והוא יורד מבסיס המיטה הדלת נסגרת אחריו ואני לבד, פתאום, באופן לא ברור. גוש של דמעות עומד לי במרכז הגרון. אני רוצה לקרוא בשמו אבל הפלסטר הענק הזה חוסם את דרכן של המילים. עוברות לי בראש מחשבות של ילדה קטנה. לא מבינה למה מגיע לי עונש, עד לפני דקה היה לי כל כך טוב...

שוכבת שם שעה או דקה? יום או יומיים? הזמן עוצר ואני מנסה לחזור למקום שהייתי בו קודם, מתענגת על תחושת השעווה המתקשה על גופי, עוטפת אותי, חונטת אותי, מנסה לשכוח שהוא איננו בחדר. הדלת נפתחת, הוא עומד למרגלות המיטה, בין רגלי, ובבת אחת חודר אלי דילדו, מנצל את הרטיבות שנוצרה בי בכדי לחדור ללא בעיה, ללא כל התנגדות. הוא מניח על שידת הלילה מגש או צלחת גדולה. שוליה נוגעים קלות בפני, היא קרה ואני מסובבת את פני רחוק ממנה. הוא שולף מפי את המסקינטייפ במשיכה אחת חדה ומגיש לתוכו תות מצופה בגבינת מסקרפונה עשירה. הוא מלקק משפתיי את שארית הגבינה שנותרה עליהן.

זיקית
מקסים :)
איזה כיף לך בין אם זה אמיתי ובין אם לא..אם לא - על הדמיון שלך. }{
09/02/05 04:25
ילדה אסור ילדה מותר​(נשלטת)
קראתי
ואין לי מילים:)....
09/02/05 09:47
כסיף​(לא בעסק)
האמת
האמת קראתי ונהנתי מהסיפור הזה בדיוק כמו שאני נהנה מכל מה שאת כותבת :-)
09/02/05 17:20
en1
כמה יפה
נשמע כמו אושר צרוף..
10/02/05 02:05
ראש השבט​(שולט)
אומר זאת כך..
האמת שלך נפלאה,מלאת דמיון ורגש..ומקווה שהוא לא יקרא זאת שאני כותב שאני אוהב אותך..
10/02/05 09:27