לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שיחות על כאב

מאת ראש השבט​(שולט)     30 במרץ 05 1928
קר בחוץ, היער ירוק ומבריק מגשם של אמש, השתדלתי ללכת בשביל, לא להרטיב את הנעלים ואת שולי המכנסים בעשב הרטוב. הלכתי מכורבל במעיל כנגד הרוח הנושבת מהים, ידיים בכיסים, מחפש פטריות שיחכו לי בצידי השביל, כדי שלא אצטרך להיכנס לתוך היער הרטוב, אבל רוב הפטריות אינן ממושמעות, אז אספתי מעט, מספיק לארוחת הבוקר.

חשבתי על האתמול, על שהלכת לפני שעה, ועל הזמן שהיה, על הדברים שספרת לי, על העומק של נפשך, שאין לה גבולות. היית שם, איתי, ואני הקשבתי, למדתי אותך, לא הכאבתי לך, טוב, אולי מעט הצלפתי, אבל את עשית זאת לעצמך קשה ממני. ישבנו זה מול זה על המזרון המוטל על הרצפה, הנרות ברקע, ואת דיברת. לא נגענו, והקשבתי לך, שתקתי, ואת חשפת הכול בפני, גלויה כפי שאולי אפילו לעצמך לא היית.

מהמילים שיצאו מפיך גם את התחלת להכיר את עצמך. אמרת דברים שלא חשבת שתגידי לאיש, אמרת דברים שלא אמרת לעצמך עד כה, וזה יצא, קולח ושוטף, ללא היסוס כלל. זה עמד שם זמן רב, חיכה לצאת ,ובאתי, ופתחתי, ואת הרגשת שזה אפשרי לפתוח, ועשית זאת בשלווה, באמת שלך.

כשניסיתי לאחוז בידך, לחבק, נסוגת לאחור. הבנתי, לא ניסיתי יותר, רק הקשבתי. ראיתי כאב שיוצא, בושה שחשפת באומץ, עינייך לחות, ואת לא בוכה ,מדברת בשקט, מקנחת את האף ומוחה דמעה בסתר. חייכת לפעמים, ברגעים שפתאום הבנת על מה את מדברת עם אדם שאת מכירה זמן קצר כל כך. מוזר לך להרגיש חופשיה כל כך, לא לחשוש. ראיתי אותך לופתת בחוזקה את ממחטת הנייר הלחה, ראיתי אותך מביטה בכוס היין, מסובבת אותה בידך, מחפשת מילים, ואני שותק. האם יש משהו שאומר והכאב יעלם?

והנרות כבו אחד אחד. היה חשוך. ניגבת דמעות בהסתר בסדין, ראיתי אותך. ודברת, והיית כה עייפה. לקחתי אותך, הנחתי אותך על המזרון, חיבקתי אותך. מדת שקטה, ובכית. גופך רעד בחוזקה. נצמדת, ההתייפחויות היו כבושות בתחילה, אבל הבכי התפרץ, ולא צריך להתנצל על כך. תבכי, אני איתך.

ושחררת, ונרגעת, חייכת מבעד לדמעות. ניגשת לשטוף פנים וחזרת עם מסכת החיוך, ואמרת שהכול בסדר, ומצטערת שהעמסת עלי כל זה, אבל באמת, האם אינך יודעת שזו הבחירה שלי? שרציתי להיות איתך ברגעים כאלה? האם החיים הם רק הרגעים הכיפיים?

אז אל תתנצלי, ילדה. האמת שלך חשובה לי. שמח שהייתי, שמח שהיית.

חוה​(נשלטת)
יפה
ומרגש.
31/03/05 08:41
זאבה אפורה​(אחרת)
indeed
אחחח... ראש, אינטימיות נפלאה בין זרים. כמה פעמים הייתי שם במקום הזה. למרות שכיום כבר הרבה יותר קל לי לבכות וקל להחשף זה אף פעם לא מספיק.
31/03/05 09:00
שרוניתלי(האה)
להקשיב, להבין, לחבק.
היכולת שלך כאדון, להיות שם הכי הכי בשבילה, זאת מתת-אל. וגם כתבת על כך, מאד יפה ומעודן.
31/03/05 16:02
*מאלפת הכלבים*​(שולטת)
נוגע כ"כ נוגע..
ועם זאת משאיר מרחב נשימה,הרגישות שלך מרגשת אותי כל פעם מחדש...השילוב האולטימטיבי של הניגודים המשלימים.. המאלפת}{
31/03/05 16:54
ויסקוזי​(אחר)
עמוק
העומק וההבנה, להיות הכי מחובר לעצמך ולדעת שלצידך יש מי שיתמוך מרגש.
31/03/05 18:17
קלייר​(נשלטת){Simone D.B}
אני כל כך אוהבת
את הדרך בה אתה כותב. אתה מביא בכתיבה שלך לא רק את עצמך אלא את נשמתה של הסאבית שאיתך כפי שאתה רואה אותה. זה יפהפה.
01/04/05 21:13
Queencie​(שולטת)
יפהפה
מעורר חשק להצטרף ולחבק, להיות שם ולהקשיב, לאסוף את השברים, ולתמוך. יפהפה !!
02/04/05 00:00