הם הכירו באתר הכרויות. היא נמשכה והתרגשה, הרגישה בשליטה שלו, מודעת לרצון שלה להתמסר לו. אמנם הדברים שהוא ביקש ממנה לעשות נראו לה קצת מוזרים, אבל הוא היה שולט מנוסה, וידע יותר טוב ממנה.

היית כאן אך לפני שעות, והחלל עוד ריק. ניסיתי לישון, עייף, לילה ארוך עבר על (אפיסת) כוחותינו, אבל לא הצלחתי. רבות מחשבות בלב איש, ועייפות כלבים לא הניחה לו. זוכר אותך בעירום הלילה, שחומה ומבריקה משמן, קשורה בידייך וברגלייך למיטה, שעווה נוטפת על גופך.

"אתה מזניח אותי," אמרה לו בכעס. "כל היום אתה באולפן ההקלטות, ואני מבינה שאתה צריך לעבוד, אבל אני כאן, ממתינה לך. האם אני צריכה לחבר מיקרופון לאוזנך בכדי שתקשיב גם לצרכים שלי?"

היא רצתה להילקח כזונה, ללא רגש, ללא שום משחק מקדים, להיות על ברכיה כפי שירצה גבר שהיא לא מכירה ולא פגשה מעולם קודם לכן. היא תעשה כרצונו, תענג אותו בהתאם לצרכיו, תהיה שלו כפי שיצריו יכתיבו לה...

בשבילי הלבבות פוסעים / חרש יצורי האהבה, / נחבאים הם מפני השדים. / השדים החוצים מחשבות בדהרה. / קופצים לפתע, ללא אזהרה...

אמרת דברים שלא חשבת שתגידי לאיש, אמרת דברים שלא אמרת לעצמך עד כה, וזה יצא, קולח ושוטף, ללא היסוס כלל. זה עמד שם זמן רב, חיכה לצאת. כשניסיתי לאחוז בידך, לחבק, נסוגת לאחור. הבנתי, לא ניסיתי יותר, רק הקשבתי...

עירום גופך ונשמתך החשופה, / מוטלים לרגלי / שאקח. / זה מה שאת רוצה, / אבל את לא כאן...

בשעות שלאחר חצות, בשעות שהכי אהבנו, עם אור הנר המטפטף על גופך, והאנקות שאת משמיעה עם נגיעת השעווה החמה, גופך נע מצד לצד, מצפה לנגיעת החום הבאה ולא יודע היכן היא תפגע. מצפה, מוכנה בגו מתוח, מוכנה תמיד לאדונך...

הבטתי בה במועדון, למעלה בחדר בו נערך סשן. בחור הצליף בבחורה לבושה במכנסי ג'ינס, אבל התמונה המעניינת הייתה היא, שהביטה, עומדת מאחוריהם באפלולית...

אור ראשון של בוקר, ואנחנו עדיין ערים, נוגעים, מחייכים, מותחים את הלילה שהיה רק עוד קצת...

כל השאלות שצפות ועולות, כל התשובות שאינן מספקות, אבל זה לא משנה דבר. כעת את כאן ואיתי, מצפה שאקח, שאלמד...

ישבנו אוחזים ידיים. בעצם לא היה מה לומר. כל כך הרבה שעות שיחה עברו. לילות של מילים, של שקט בין המשפטים, הכול כבר נאמר. הערב זה הזמן למבט, למגע, לחום...

ידיך מורמות, בסימן כניעתך. / יודע שאת שלי, שפחה אהובה. / מרגיש את רצונך, בהתמסרות כאובה...

לגעת בך מעבר למסך, / ללטף את האותיות, / לחבק משפטים / להקשיב לך...

ים של צבעים, ריחות, טעמים, / מגע, רגש, תאווה / מעורבים מתערבבים, / מכלול של הכול, / תשוקות ורצון לספוג, / לגעת,להרגיש, להשתוקק...

עבד אתה, אדון, / עבד לתשוקות שבך. / עבד אתה, אדון, / ליצרים השולטים בך. / עבד אתה, אדון, / לתשוקות שכובלות אותך...

אהבתי אותה מאד, והיא לא אהבה אותי, טוב אולי אהבה מעט, אבל לעולם משום מה זה לא מספיק, תמיד בוחנים בודקים, עם השאלות המעצבנות שנשלחות בחיוך מתנצל, "אתה עוד אוהב אותי?"...

אני מגיע עייף מעבודה, פותח את הדלת. היא תמיד שם, ממתינה. מחייכת אלי, כורעת על ברכיה, חולצת את נעליי. אני יושב בכורסא שלי והיא מגישה לי את הקפה בדיוק כפי שאני אוהב. אני מפעיל את הטלוויזיה, מביט בתוכנית החביבה עלי. את השלט אני מניח על גופה, יודע שלא ייפול. היא יציבה, מאומנת...

כשהייתי איתך, בתוכך, עלייך / וסביבך, / כשנגעתי ברוגע נשמתך, / ליטפתי את רצונותיך, / גרפתי אותם אלי, / ולקחתי. / לקחתי אותך כשלי, / ואת, / ככל שלקחתי, / מתמלאת היית יותר, / ככל שנתת, / רבתה בך העוצמה...

התנועה בכביש התנהלה לאט. לצידי משאית גדולה לבנה, מסתירה כליל את השמש, על דופן המשאית מצויירים שמש גדולה ופרחים ועלים צבעוניים. עד קצה האופק נראית שורת המכוניות, הנעה לאט מאד. שלחתי יד אלייך, חייכת. ליטפתי קלות, ואט נעת אל מול ידי...

את ירדת כגשם, סוער, מעורפל, / נגעת באדמה, נספגת, גלשת, / המשכת במורד ההר, / סחפת חול, אבק, עפר, / מים עכורים התחברו, / גלשו, החליקו סלעים. / וגוברת זרימתך, נעה / סוערת, קוצפת. שוצפת. / כח אדיר שנע, / גורף בדרכו ענפים ואבנים, / ומניח אותם בצדי דרכו, / לא עוצר, / לא מוותר...

שמעתי את מילותיך נכתבות / ברצף, רהוטה את במילים, / לא באומץ, לא בהכרה, / ולא בהבנה, / יודעת לומר, מאד ברור וצלול, / עד כמה מצבך אינו כזה, / יודעת לצחוק למילותיך, / ולבכות על האמת שבהן...

עברו השעות, שעות בהן הלכנו לאיבוד, בתוך, מעל, ומעבר לזמן. בתוך החלל הקטן שסביבנו, מבודדים במרכז העיר ההומה, כאן, ולא בשום מקום, מופרדים מהעולם שבחוץ בבועה מרחפת...

היו דברים שלא הסתדרו לי, / דברים שהם שם, כאן, איתי, / מביטים מבחוץ, רואים פנימה, / אל המקום העמוק של הקשר, / של את ואני, של לרצות, להיות, / לקבל, לחלוק, / של אמת מוחלטת זמנית בלבד...

אחזתי בשמלה ומתחתי אותה לעומתי. נמשך הבד, ואת אחריו, אבל ביקשתי שלא תזוזי כלל. מתחתי את הבד ובמספריים חתכתי פיסה ממנו. נשימתך נעצרה. לא אמרת דבר, אבל הרגשתי את ההפתעה הולמת בך. עורך הצחור נחשף מבעד לחור, צחור כל כך על רקע שחור הבד...

נכון שביקשת את הים לעובדו, / לפני רקיע לכרוע, / באמונה לחבוק את גבירת האדמה. / זאת את יכולה לעשות / בכל רגע, / כאן טמונה החוכמה. / אבל בחרת באדם / כי הוא אוהב, הוא שונא, / כי הוא רע, כי הוא טוב, / וכאן טמון הרגש...

דואגת, ועדיין ללא מילה, / רוצה שידע, אבל היא לא תאמר, / מה יחשוב? אולי יעזוב? / מסתתרת מאחורי משפטים נבובים, / אומרת דברים שמשתמעים לשתי פנים, / לא נפגשים, אבל כואבת, אוהבת, שותקת...

בתחילה, הידיעה שהיא רוצה באדם אחר שישלוט בה לחלוטין, נראתה לה מוזרה. היא הייתה נוכחת חרישית באתר, מקשיבה, מדברת מעט, בורחת מפניות. אבל היא התרגשה, והריגוש הגואה וחוזר הכעיס. היא רצתה יותר ועוד...

צחקת עם הבכי שבלב, / פלרטטת עם הכאב. / העצב שוכן בתוכך, / חופר מנהרות, / אבל לא רוצה לצאת...

כאשר נגעתי בך, רעדת. / הגבת בקשב למגע, / הבטת בעומק הלחש...