שפחה כמים תזרום

את ירדת כגשם, סוער, מעורפל,
נגעת באדמה, נספגת, גלשת,
המשכת במורד ההר,
סחפת חול, אבק, עפר,
מים עכורים התחברו,
גלשו, החליקו סלעים.
וגוברת זרימתך, נעה
סוערת, קוצפת. שוצפת.
כח אדיר שנע,
גורף בדרכו ענפים ואבנים,
ומניח אותם בצדי דרכו,
לא עוצר,
לא מוותר,
הכל עובר, נסחף, נגרף.
גודל עם תנועתו מטה,
מתחזק,
מזיז סלעים, שוחק אותם,
מגיע בעוצמתו, מגיע בשיא כוחו,
לצוק החלק,
גולש בשיער מלאך כסוף, ניתץ
בתחתית המפל לכול צבעי הקשת,
יופי זוהר,
נעלם מהר,
וכאן את, במקום הכי נמוך,
למקום ממנו אי אפשר לרדת יותר,
ומכאן רק מתמלאת ועולה
משתרעת בשלווה ,שקטה, רגועה,
צלולה, בהירה.
לסובבים אותך, אושר את מעניקה,
ובך הרוגע והשלווה,
ובחלקת פניך,
כראי,
נשקפים פני אדונך.