בוקר טוב
מאת ראש השבט(שולט)
11 במרץ 2005
עם אור ראשון של בוקר, ועדיין ערים, מכורבלים בשמיכה, יושבים חבוקים, רועדים מעט מקור, אבל שקטים, צמודים, מביטים באור העולה אט אט מהמזרח. רק שמיים בהירים, חשיכה וקור עדיין סביב. מחזיקים ידיים, משפשפים מעט להתחמם, וגם להרגיש, ואור השמים גובר, מאדים. התרנגול קורא את קריאתו, והשמש מקשיבה לו, מתעוררת, והדברים סביב מקבלים מעין הילה של אור. הטל המונח על הכול מבריק כיהלום, כגביש מעוגל.
פניך נצבעו באדום, האור החדש של הבוקר מגלה את חיוכך, את צחוק מבטך, את מגע ראשך הנח על כתפי. מותחים את השמיכה לכל מקום בו היא חסרה, והיא חסרה כעת במקום אחר. צחוק של בוקר, אור שמבהיר כבר הכול, שמש שנוגעת, עולה בקצה האופק, שמש שאומרת שהגיע הזמן להניח ליום להתחיל. לא כל כך רוצים. עדיין צמודים, נכנסים בשקט, ללא מילים, להכין קפה, ועדיין מדי פעם נצמדים, נושקים, והקפה מוכן. יושבים בגינה, החתולה מעצבנת, התרנגול לא נלאה מלהרים קולו, וקריאתו חוצה אוויר ערפלי וקר. ואנו לבושים בשכבות, רגליך על ברכיי, נוגעת, מקום-מגע של אהבה. יושב מולך, הקפה בידי, זוכר את מה שהיה, ממש לא חושב על מה שיהיה הלילה. היית כל מה שרציתי, והיית, והיית, וזה לא נגמר, כי יש גם מחר.
פניך נצבעו באדום, האור החדש של הבוקר מגלה את חיוכך, את צחוק מבטך, את מגע ראשך הנח על כתפי. מותחים את השמיכה לכל מקום בו היא חסרה, והיא חסרה כעת במקום אחר. צחוק של בוקר, אור שמבהיר כבר הכול, שמש שנוגעת, עולה בקצה האופק, שמש שאומרת שהגיע הזמן להניח ליום להתחיל. לא כל כך רוצים. עדיין צמודים, נכנסים בשקט, ללא מילים, להכין קפה, ועדיין מדי פעם נצמדים, נושקים, והקפה מוכן. יושבים בגינה, החתולה מעצבנת, התרנגול לא נלאה מלהרים קולו, וקריאתו חוצה אוויר ערפלי וקר. ואנו לבושים בשכבות, רגליך על ברכיי, נוגעת, מקום-מגע של אהבה. יושב מולך, הקפה בידי, זוכר את מה שהיה, ממש לא חושב על מה שיהיה הלילה. היית כל מה שרציתי, והיית, והיית, וזה לא נגמר, כי יש גם מחר.
