נפלאות הדרך

ההכרה שלה עלתה וצפה לאט. תחושות ממילים, שיחות. הידיעה שהיא רוצה באדם אחר שישלוט בה לחלוטין נראתה מוזרה וחדשה לה, סתם גחמה וזה יעבור. אבל עם מאמרים, סרטים ושיחות מקריות הסתקרנה, נכנסה לחיפוש ברשת.
קראה, הסתכלה בתמונות, והריגושים היו עולים, והיא עוצרת ומממשיכה, לוקחת פסק זמן, להירגע, שיחלוף, אבל זה היה חוזר, חזק יותר.

הייתה נמצאת חרישית באתר.
מקשיבה, מדברת לעיתים.
בורחת מפניות.
אבל מתרגשת, והריגוש העולה וחוזר הכעיס. היא רצתה יותר ועוד.
השיבה לפניות, בהיסוס, צורות הפניות אליה הכעיסה אותה ברמת השפה והגישה, אבל היא ניסתה, לא התחבר...

פעם פנתה לגבר שנראה לה מעניין במיוחד. שוחחו רבות, קיבלה תשובות לדברים רבים שלא היו ברורים. פחדים שככו, ואחרים הגיעו. התשובות הטילו אור על שאלות חדשות. המשיכה לשוחח, ואהבה לפגוש בו בלילה, להיות איתו מול המסך בביתה הבטוח, להיסמך עליו ולהיות בטוחה במקומה. שיחות אלו הבהירו לה את תשוקתה ואת ערגתה במילים פשוטות, בוטות ואמיתיות עבורה. נאמר בדיוק אשר הרגישה, היה לה ברור היכן מקומה ומה ורצונה וזה היה מפחיד.

הייתה משוחחת עם אדונים נוספים, פנתה גם לנשים לשיחה, והייתה פעילה מוכרת באתר, ובתולה במיניות החדשה שלה.

הפחד עדיין היה הגורם המרסן. דמיונה וגופה לחצו, תשוקתה הייתה גוברת עם שיחות הטלפון, עם התיאורים, עם המגע בעצמה בשיחות הטלפון לתוך הלילה.
ידעה שחייבת, אין אפשרות אחרת, זה כבר השתלט על מרבית זמנה החופשי. התשוקה הייתה בתוכה, רוצה להתפרץ, רוצה להיות באוויר החופשי, להרגיש את החופש להרגיש.

קבעה מפגש, עם המון חשש, עם המון בטחונות של שיחות והסברים. הגיעה בלבוש שתיאר לה, כפי שביקש שתבוא. הייתה נרגשת מול הדלת הכהה, היסוס לרגע בטרם לחצה על פעמון הדלת. ונפתחה הדלת, אל עולם חדש.

לעת בוקר,כשנפתחה הדלת והיא יצאה, האחרת לא הייתה שם מחכה. ההרגשה כי עשתה זאת, כי עמדה בכל אשר קרה בשעות האחרונות בדירה שמאחוריה, וכמה טוב זה עשה לה, כמה הייתה צריכה את השקט שכעת בתוכה, את האושר הממלא, את החיוך שנח על שפתי אישה בת מזל מאושרת שכמותה. זה מה שהיא, אישה שלמה מאושרת, שהדברים כה ברורים, לא צריך יותר הסברים, לא צריך לחפש, לדעת מה אתה רוצה. זה האושר, השקט והביטחון.

ידעה כי מקומה כאן איתו, האדון החדש שעשה לה את כל אשר חלמה זמן כה רב ונתן בשקט, עם הרבה הבנה לראשוניות הבתולית שבה, עם מילות ההרגעה שלחש לה כל הזמן בקול שקט ונעים באזנה. וההתמכרות שלה למגע,לכאב החדש לה, לעונג שבא איתו, לחוסר האונים המענג של האמון, והנתינה. על ההרגשה להיות שם, להרגיש אותו לוקח, נוגע, אומר את הדברים שכה רצתה לשמוע, נאמרים לה. הביטחון שבו נתן לה את האומץ להיות שם בשבילו,לבטוח, להרגיש את האמון שבה משחרר כל פחד, או חשש. לאט, ברוגע, פשוט הכול התנדף עם המגע. החשק, ההתמכרות לכאב, לעונג, לתשוקה, ולאובדן השליטה בגוף מתמסר.

זו בבוקר, עם הגב לדלת הכהה, הייתה ההשלמה של האישה שעמדה ערב קודם לכן, חוששת, מול אותה הדלת הכהה.