מערבולות

בשבילי הלבבות פוסעים
חרש יצורי האהבה,
נחבאים הם מפני השדים.

השדים החוצים מחשבות בדהרה.
קופצים לפתע, ללא אזהרה.

יצורי האהבה, מרגיעים,
שומרים על שפיות
ובסבלנות אין קץ מדביקים,
אותם רסיסי חיים מרוסקים,
אלו שהשדים תמיד שוברים.

רסיסי מסכות, שברי מחשבות.
תמונות עבר, דבר שנשבר,
כל שהיה, ומה שנשאר.
וכאב שלא עבר.

עולם שחור, עמוק מוסתר.
מבחוץ, הכול יפה, מואר.
איש לא מבחין באמת,
איש לא יודע כמה אתה חי,
או מת.

אך יצורי האהבה חזקים,
גוף ונפש מחברים בכבלים,
קושרים יחדיו, מחברים.

בלא האהבה, בלא הידיעה
כי יש אוהב,
נפשך לגופך, הופכת
אויב.