פנטזיה מציאותית
מאת אקסטזה(אחרת)
5 במרץ 2005
אני מסתכלת על השעון: השעה כבר רבע לחמש, קבענו בארבע וחצי, הוא מאחר. חיוך זדוני עולה על פני כשאני חושבת על דרכים להעניש אותו על האיחור. לפתע נשמעת דפיקה חלושה בדלת.
אני שואלת בקול "מי שם?"
הוא עונה בקול חלוש - "זה אני, אפשר להיכנס?"
אני עושה עצמי כלא שומעת ושואלת שוב מי שם רק כדי לשמוע את קולו הרועד מפחד פן מישהו מהשכנים ישמע אותו והן מהידיעה שהוא ייענש על האיחור. הוא עונה בקול חזק יותר - "זה אני, העבד שלך. אני מצטער שאיחרתי. תני לי להיכנס בבקשה, אני מתחנן."
אני פותחת את הדלת ומכניסה אותו פנימה.
בלי לדבר אני מסמנת לו להתפשט ולחכות לי במרכז הסלון על ארבע כאשר השוט האהוב עליי בפיו. הוא מציית לפקודתי ללא שהיות ובזמן שהוא מתפשט הוא משפיל את מבטו ומודה לי על שהכנסתי אותו. אני אומרת לו בקול שקט אך תקיף לשתוק. "לא מספיק שאיחרת אתה גם מדבר ללא רשות?" הוא מבין את הבעיה העמוקה שנקלע אליה, יורד על ארבע ומרכין ראשו, מחכה לי קפוא במקומו.
יצאתי מחדרי, הולכת לאט לכיוון הסלון. הוא שומע את הרעש של העקבים מהדהד ברחבי הבית עד שנפסק. הוא יודע שאני מאחוריו, מביטה בישבנו הפתוח לרווחה וחוככת בדעתי מה יהיה עונש הולם. אני שומעת את נשימותיו מתגברות רק מעצם המחשבה. אני פוקדת עליו להסתובב ולתת לי את השוט.
אני מסתובבת סביבו בהליכה איטית, מחפשת לי נקודה טובה להשארת הסימן הראשון.
"ראש לרצפה!" והוא כמובן מציית. נעמדת מאחוריו, מניפה את השוט, ופאאף.... ההצלפה הראשונה. איך אני אוהבת לשמוע את צלילו של השוט חותך את האוויר ומייד לראות את הפס האדום הראשון על עורו הצח. והוא, בתגובה, "אחד המלכה, אפשר עוד, בבקשה?" והנה המכה השנייה ניחתת על ישבנו ושוב ספירה ובקשה לעוד.
אני ממשיכה עוד ועוד. 29,30,31. אני מרגישה כבר את הרטיבות שלי. זה עושה לי כל כך טוב לדעת שהעבד שלי סופג הכל ואפילו בלי יבבה אחת - הוא יודע שאני שונאת שמתבכיינים. העוצמה מתחזקת וקצב ההצלפות מואץ עד ההצלפה ה-50. אני מצווה עליו להרים את ראשו, חופנת את סנטרו בידי
ונגלה לעיני מחזה מדהים: שפתיו נשוכות עד זוב דם. הכל כדי לא לייבב.
מראה שפתיו יחד עם ישבנו הבוהק בצבע אדום מביא עוד גל של חמימות אל בין ירכי. אני מחליטה לעבור למשהו אחר.
אני מורידה את ראשו עם רגלי לכיוון הרצפה מצווה עליו ללקק את מגפי ולהבריק אותם, באיטיות ובעדינות. כמובן שהוא עושה את המלאכה מצוין ותוך כדי מודה לי על הזכות שנפלה בחיקו לנקות את נעלי המלכה.
אני לוקחת את הנר שהכנתי מבעוד מועד על שולחן הסלון ומתחילה לטפטף טיפות שעווה על עורפו מגובה של חמישים סנטימטר, נזהרת שלא ללכלך את מגפיי. ממשיכה באיטיות לעבר הכתפיים, השכמות. בכל פעם מתקרבת עוד טיפה ועוד טיפה עם הנר עד שאני מגיעה למרכז הגב וכותבת עם שעוות הנר את המילה "עבד". ככל שאני מתקרבת עם הנר ועם כל טיפת שעווה שנופלת על עורו, אני מרגישה את גופו מזדעזע קלות, את נשימתו מתעצמת, וקצב ליקוק נעליי מתגבר.
אני מרימה את הנר. שוב מחכה שתיווצר שכבה גדולה של שעווה מותכת וניגשת אל אחוריו. אני מטפטפת מעט על כל צד של ישבנו. מפשקת בתנועה מהירה את רגליו עד שאני רואה את הרקטום שלו, ורדרד ומזמין - ממש דורש התעללות. יאמממ...
אני מתחילה לצייר קו ישר מהגב התחתון ועד לתחילת חריץ ישבנו, מטפטפת באיטיות, מקרבת את הנר לאט לאט, רואה שוב את האדמומיות חוזרת לגווניי אדום בוהק, ממש כמו שאני אוהבת. והנה השעווה מתחילה לזרום על חריץ ישבנו. היא מטפטפת באיטיות ומגיעה חמה אל הרקטום שלו. אנחה חרישית נפלטת מפיו וזקפתו - עד כמה שלא ניתן להאמין - נראית כמתחזקת. אני מסתכלת עליו במבט משועשע, "אתה נהנה מזה כלב", והוא מחזיר לי אנחה כתשובה.
מהנר נשארו בערך שני עשר סנטימטרים. מדובר בנר בקוטר של ארבעה סנטימטרים. אני משמנת מעט את הקצה התחתון של הנר על מנת לאפשר חדירה קלה אל ישבנו. הנר חודר בקלות יחסית ואני אומרת לו בגיחוך קל, "רואה, כל האימונים הרקטאליים משתלמים לך עכשיו". הוא מודה לי על העובדה שאני מאפשרת לו לכפר על מעשיו ומבין כי הוא רכושי הפרטי ומותר לי להשתמש בגופו כראות עיניי.
אני דוחפת את הנר בערך שבעה סנטימטרים פנימה על מנת שיהיה מספיק קרוב בכדי להאיר את אחוריו ולחמם אותם מבלי לגרום לו כוויה. אני מצמידה את רגליו אחת לשנייה מושכת את הזין שלו אחורה, עד שהביצים שלו בולטות אחורה. והנר ממשיך לטפטף למטה, על הביצים. גופו מזדעזע מהכאב והוא מתחנן לרחמים. אני שומעת את קולו נשבר, מבטיח שלעולם לא יאחר שוב, מדגיש עד כמה הוא אפס, עד כמה גדולה שליטתי בו, פיזית ומנטאלית.
אני מאשרת לו לפשק את רגליו קלות כדי שהנר לא יטפטף על הביצים שלו. הנר מתקצר וממשיך לטפטף על רגליו. אני מכבה את האור ומתיישבת על כורסא מאחוריו ורואה את אור הנר מרצד על ישבנו ואת הקפיצות שלו כל פעם שטיפה מטפטפת. לאחר דקה ארוכה אני מרגישה את עצמי רטובה. אני מדליקה שוב את האור ומכבה את הנר בנשיפה קלה.
ישבנו רוטט ממשב הרוח הפתאומי. אני פוקדת עליו לשכב על הגב על הרצפה הקרה. הוא מודה לי ומצנן את גופו. אני מתיישבת על פניו ופוקדת עליו למצוץ לי, ללקק את כל המיצים הניגרים ממני. כל פרצופו כלוא בין ירכיי, הוא נושם רק כשאני מחליטה. אני מתקרבת אל הסף, מרגישה את הזרמים, מטילה את כל משקל גופי על פרצופו. קצב נשימותיי מתגבר, ירכיי מתהדקות על פרצופו, ואני מגיעה אל העונג המיוחל.
אני מתיישבת על הספה, מצווה עליו לחזור לעמוד על ארבע ופוקדת עליו ללקק אותי עד שאהיה נקייה. לכשהוא מסיים, אני שוב מתיישבת על פרצופו וזרזיף דק של שתן נכנס אל פיו, והזרם מתחזק עד שנגמר, והוא בולע בשקיקה כל טיפה, ולבסוף מלקק שוב עד שאני נקייה.
אני מצווה עליו לזחול ולהכין לי את האמבט כמו שאני אוהבת. הוא ממלא אותו מים חמים ונעימים ושם את הקצף האהוב עליי. הוא חוזר ומודיע לי "האמבט מוכן בשבילך, מלכתי." אני הולכת לכיוון האמבט ותוך כדי כך אומרת לו "יש לך בדיוק שישים שניות לגמור, או שלא תגמור בכלל." הוא יודע שאסור לו לגעת בזין שלו ביד, אז הוא נשכב על הרצפה ומתחיל "לזיין" את הרצפה. אני נכנסת לאמבטיה וכעבור שלושים שניות שומעת גניחה חזקה, התנשפויות מהירות וצעקה בודדת. הוא גמר, אני מחייכת לעצמי.
מתוך האמבט אני מצווה עליו: "תלקק את השפיך שלך, שהרצפה תהיה מבריקה. תתלבש ותצא בשקט. אני לא רוצה לראות אותך כשאני יוצאת מהאמבט."
אני שואלת בקול "מי שם?"
הוא עונה בקול חלוש - "זה אני, אפשר להיכנס?"
אני עושה עצמי כלא שומעת ושואלת שוב מי שם רק כדי לשמוע את קולו הרועד מפחד פן מישהו מהשכנים ישמע אותו והן מהידיעה שהוא ייענש על האיחור. הוא עונה בקול חזק יותר - "זה אני, העבד שלך. אני מצטער שאיחרתי. תני לי להיכנס בבקשה, אני מתחנן."
אני פותחת את הדלת ומכניסה אותו פנימה.
בלי לדבר אני מסמנת לו להתפשט ולחכות לי במרכז הסלון על ארבע כאשר השוט האהוב עליי בפיו. הוא מציית לפקודתי ללא שהיות ובזמן שהוא מתפשט הוא משפיל את מבטו ומודה לי על שהכנסתי אותו. אני אומרת לו בקול שקט אך תקיף לשתוק. "לא מספיק שאיחרת אתה גם מדבר ללא רשות?" הוא מבין את הבעיה העמוקה שנקלע אליה, יורד על ארבע ומרכין ראשו, מחכה לי קפוא במקומו.
יצאתי מחדרי, הולכת לאט לכיוון הסלון. הוא שומע את הרעש של העקבים מהדהד ברחבי הבית עד שנפסק. הוא יודע שאני מאחוריו, מביטה בישבנו הפתוח לרווחה וחוככת בדעתי מה יהיה עונש הולם. אני שומעת את נשימותיו מתגברות רק מעצם המחשבה. אני פוקדת עליו להסתובב ולתת לי את השוט.
אני מסתובבת סביבו בהליכה איטית, מחפשת לי נקודה טובה להשארת הסימן הראשון.
"ראש לרצפה!" והוא כמובן מציית. נעמדת מאחוריו, מניפה את השוט, ופאאף.... ההצלפה הראשונה. איך אני אוהבת לשמוע את צלילו של השוט חותך את האוויר ומייד לראות את הפס האדום הראשון על עורו הצח. והוא, בתגובה, "אחד המלכה, אפשר עוד, בבקשה?" והנה המכה השנייה ניחתת על ישבנו ושוב ספירה ובקשה לעוד.
אני ממשיכה עוד ועוד. 29,30,31. אני מרגישה כבר את הרטיבות שלי. זה עושה לי כל כך טוב לדעת שהעבד שלי סופג הכל ואפילו בלי יבבה אחת - הוא יודע שאני שונאת שמתבכיינים. העוצמה מתחזקת וקצב ההצלפות מואץ עד ההצלפה ה-50. אני מצווה עליו להרים את ראשו, חופנת את סנטרו בידי
ונגלה לעיני מחזה מדהים: שפתיו נשוכות עד זוב דם. הכל כדי לא לייבב.
מראה שפתיו יחד עם ישבנו הבוהק בצבע אדום מביא עוד גל של חמימות אל בין ירכי. אני מחליטה לעבור למשהו אחר.
אני מורידה את ראשו עם רגלי לכיוון הרצפה מצווה עליו ללקק את מגפי ולהבריק אותם, באיטיות ובעדינות. כמובן שהוא עושה את המלאכה מצוין ותוך כדי מודה לי על הזכות שנפלה בחיקו לנקות את נעלי המלכה.
אני לוקחת את הנר שהכנתי מבעוד מועד על שולחן הסלון ומתחילה לטפטף טיפות שעווה על עורפו מגובה של חמישים סנטימטר, נזהרת שלא ללכלך את מגפיי. ממשיכה באיטיות לעבר הכתפיים, השכמות. בכל פעם מתקרבת עוד טיפה ועוד טיפה עם הנר עד שאני מגיעה למרכז הגב וכותבת עם שעוות הנר את המילה "עבד". ככל שאני מתקרבת עם הנר ועם כל טיפת שעווה שנופלת על עורו, אני מרגישה את גופו מזדעזע קלות, את נשימתו מתעצמת, וקצב ליקוק נעליי מתגבר.
אני מרימה את הנר. שוב מחכה שתיווצר שכבה גדולה של שעווה מותכת וניגשת אל אחוריו. אני מטפטפת מעט על כל צד של ישבנו. מפשקת בתנועה מהירה את רגליו עד שאני רואה את הרקטום שלו, ורדרד ומזמין - ממש דורש התעללות. יאמממ...
אני מתחילה לצייר קו ישר מהגב התחתון ועד לתחילת חריץ ישבנו, מטפטפת באיטיות, מקרבת את הנר לאט לאט, רואה שוב את האדמומיות חוזרת לגווניי אדום בוהק, ממש כמו שאני אוהבת. והנה השעווה מתחילה לזרום על חריץ ישבנו. היא מטפטפת באיטיות ומגיעה חמה אל הרקטום שלו. אנחה חרישית נפלטת מפיו וזקפתו - עד כמה שלא ניתן להאמין - נראית כמתחזקת. אני מסתכלת עליו במבט משועשע, "אתה נהנה מזה כלב", והוא מחזיר לי אנחה כתשובה.
מהנר נשארו בערך שני עשר סנטימטרים. מדובר בנר בקוטר של ארבעה סנטימטרים. אני משמנת מעט את הקצה התחתון של הנר על מנת לאפשר חדירה קלה אל ישבנו. הנר חודר בקלות יחסית ואני אומרת לו בגיחוך קל, "רואה, כל האימונים הרקטאליים משתלמים לך עכשיו". הוא מודה לי על העובדה שאני מאפשרת לו לכפר על מעשיו ומבין כי הוא רכושי הפרטי ומותר לי להשתמש בגופו כראות עיניי.
אני דוחפת את הנר בערך שבעה סנטימטרים פנימה על מנת שיהיה מספיק קרוב בכדי להאיר את אחוריו ולחמם אותם מבלי לגרום לו כוויה. אני מצמידה את רגליו אחת לשנייה מושכת את הזין שלו אחורה, עד שהביצים שלו בולטות אחורה. והנר ממשיך לטפטף למטה, על הביצים. גופו מזדעזע מהכאב והוא מתחנן לרחמים. אני שומעת את קולו נשבר, מבטיח שלעולם לא יאחר שוב, מדגיש עד כמה הוא אפס, עד כמה גדולה שליטתי בו, פיזית ומנטאלית.
אני מאשרת לו לפשק את רגליו קלות כדי שהנר לא יטפטף על הביצים שלו. הנר מתקצר וממשיך לטפטף על רגליו. אני מכבה את האור ומתיישבת על כורסא מאחוריו ורואה את אור הנר מרצד על ישבנו ואת הקפיצות שלו כל פעם שטיפה מטפטפת. לאחר דקה ארוכה אני מרגישה את עצמי רטובה. אני מדליקה שוב את האור ומכבה את הנר בנשיפה קלה.
ישבנו רוטט ממשב הרוח הפתאומי. אני פוקדת עליו לשכב על הגב על הרצפה הקרה. הוא מודה לי ומצנן את גופו. אני מתיישבת על פניו ופוקדת עליו למצוץ לי, ללקק את כל המיצים הניגרים ממני. כל פרצופו כלוא בין ירכיי, הוא נושם רק כשאני מחליטה. אני מתקרבת אל הסף, מרגישה את הזרמים, מטילה את כל משקל גופי על פרצופו. קצב נשימותיי מתגבר, ירכיי מתהדקות על פרצופו, ואני מגיעה אל העונג המיוחל.
אני מתיישבת על הספה, מצווה עליו לחזור לעמוד על ארבע ופוקדת עליו ללקק אותי עד שאהיה נקייה. לכשהוא מסיים, אני שוב מתיישבת על פרצופו וזרזיף דק של שתן נכנס אל פיו, והזרם מתחזק עד שנגמר, והוא בולע בשקיקה כל טיפה, ולבסוף מלקק שוב עד שאני נקייה.
אני מצווה עליו לזחול ולהכין לי את האמבט כמו שאני אוהבת. הוא ממלא אותו מים חמים ונעימים ושם את הקצף האהוב עליי. הוא חוזר ומודיע לי "האמבט מוכן בשבילך, מלכתי." אני הולכת לכיוון האמבט ותוך כדי כך אומרת לו "יש לך בדיוק שישים שניות לגמור, או שלא תגמור בכלל." הוא יודע שאסור לו לגעת בזין שלו ביד, אז הוא נשכב על הרצפה ומתחיל "לזיין" את הרצפה. אני נכנסת לאמבטיה וכעבור שלושים שניות שומעת גניחה חזקה, התנשפויות מהירות וצעקה בודדת. הוא גמר, אני מחייכת לעצמי.
מתוך האמבט אני מצווה עליו: "תלקק את השפיך שלך, שהרצפה תהיה מבריקה. תתלבש ותצא בשקט. אני לא רוצה לראות אותך כשאני יוצאת מהאמבט."
