הוא בחן את הגרפיקה עבור משחק וידאו חדש שהחברה החליטה להוציא לשוק. עלילת המשחק כמו הייתה לקוחה מסרט של ג'יימס בונד, מעורבב בקצת אקטואליה. השחקן נדרש להציל את העולם מחמש פצצות גרעיניות שהוצבו על פני יבשות שונות, ואמורות להתפוצץ סימולטאנית. בדרך הוא נלחם בדמויות שונות, אשר החזקות והמרושעות שבהן הן דמויות של נשים לוחמות ומוטציות של אישה-מכונה.

האוטו חנה בחזית הבית. הנהג יצא ופתח בפניה את דלת המכונית. הוא מעולם לא ראה את פניה, שהוסתרו מתחת למסכה שחורה, ומעולם לא קרה ביניהם דבר. בסתר ליבו קיווה שיום אחד תזמין אותו אליה הביתה לשרתה, ולעיתים אפילו חצה במחשבותיו קו שמעולם לא חשב שיחצה: הוא יהיה מוכן לשרת גם את בן זוגה ובלבד שיוכל לראות את פניה.

"אתה תעשה כל מה שאומר לך?" שאלה. הוא הרהר בשאלה, כל כך רוצה לומר כן, אך כל-כך חושש. חושש שהכן הוא בעצם לא. חושש לומר כן ולשנות את דעתו. חושש לאכזב אותה. חושש לאכזב את עצמו.

בוקר חמים ונעים של שבת. אני מתעוררת עם האנג אובר עצבני. פלאשים של זיכרונות קופצים לי מול העיניים. ריקודים, שתיה, קפיצות, סודות. ויש בי תחושה, קצת לא ברורה, של ציפייה להמשך...

אני לוקחת את הנר שהכנתי מבעוד מועד ומתחילה לטפטף טיפות שעווה על עורפו, ממשיכה באיטיות לעבר הכתפיים, השכמות, עד שאני מגיעה למרכז הגב ושם כותבת בשעוות הנר את המילה "עבד"...

הוא נדרש, במידה וירצה להמשיך, להיכנס על ארבע לחדר האמצעי ולבחון את החדר כדי שיוכל לנווט בתוכו גם בלי לראות, ואז לשים את כיסוי העיניים ולומר - "אני לשירותך גבירתי"...