איזהו גיבור (1)
מאת אקסטזה(אחרת)
25 במאי 2007
הוא נכנס בשקט, הולך על קצות אצבעותיו כדי לא להעיר אותה. יום שלישי היה הערב החופשי שלו, הערב שבו הוא יכול לצאת עם חברים. היא לא אהבה חלק מהחברים שלו והוא לא אהב חלק מהחברות שלה (את רובן, למען האמת), ולכן הם סיכמו על יום בשבוע שבו כל אחד מהם יוצא בנפרד מבלי לגרור את השני למפגשים שלא ייהנה בהם. הוא כל כך שמח שמצא מישהי המבינה לליבו ולא מנסה לחנוק אותו. מישהי שיודעת לתת לו את החופש שלו הוא זקוק. הוא פשט את בגדיו ונכנס עירום למיטה עם הפוך המפנק, מצפה לחוש את חום גופה ולחבק אותה אך היא לא הייתה שם. הוא הסתכל שוב על השעון ליד המיטה, הספרות הזוהרות הראו כי השעה הייתה מעט אחרי שלוש לפנות בוקר. "איפה היא?!" תהה בינו לבין עצמו. הוא רצה להישאר ער עד שהיא תחזור אך האלכוהול והעייפות הכריעו אותו והוא נרדם ועבר לחלום מתוק שחזר על עצמו כל לילה מחדש.
האוטו חנה בחזית הבית. הנהג יצא ופתח בפניה את דלת המכונית. הוא מעולם לא ראה את פניה וגם הפעם לא השתנה דבר. המסכה השחורה תמיד הייתה על פניה והוא ידע כי הוא חייב תמיד להוריד את מבטו לכיוון נעליה ולא לעבור את קו הברכיים. מעולם לא קרה ביניהם כלום. הוא ידע כי היא נאמנה לבן זוגה והסתפק במתן שירות לחברותיה שתמיד נכחו במפגשים הללו. למען האמת, הוא קיווה שיום אחד תזמין אותו אליה הביתה והוא יוכל לשרתה בכל דרך שתחפוץ. לעיתים אפילו חצה במחשבותיו קו שמעולם לא חשב שיחצה: הוא יהיה מוכן לשרת גם את בן זוגה ובלבד שיוכל לראות את פניה.
היא הגישה את כף ידה אליו והוא לא היסס אלא נישקה מייד, מריח את הבושם שלה ומתענג על עורה הרך. פעם העז ושאל אותה באיזה בושם היא משתמשת, וכשאמרה לו, הדבר הראשון שעשה בבוקר למחרת היה למהר לסופר פארם ולרכוש את הבושם. מאז, בכל לילה לאחר פגישתם חזר הביתה, התיז על עצמו מעט מן הבושם והפליג לתוך פנטזיה עליה ועליו.
היא נכנסה לביתה. השעון הראה שהשעה הייתה כבר כמעט שש בבוקר. ניצני זריחה נראו בחלון. היא חלצה את מגפיה, שאפה אויר מלוא הריאות והלכה לחדר בו ראתה אותו ישן שינה מתוקה וחיוך על פניו. היא פשטה את בגדיה ונכנסה למיטה. היא שכבה על הגב לידו אך לא הצליחה לעצום עין עד שהזריחה נראתה בבירור ושניהם כבר היו חייבים לקום וללכת לעבודה.
היא נשקה לבן זוגה. הוא התעורר והביט בעיניה, חיבק אותה והחזיר לה נשיקה סוערת. הם המשיכו בהתעלסות ממושכת עד שהבחינו בשעון המורה על השעה שמונה בבוקר, והחליטו להתקשר איש איש לעבודתו ולהודיע על יום מחלה.
הנהג חזר אל ביתו וכהרגלו התיז על עצמו מעט מן הבושם "שלה", שהתערבב בניחוח הבושם שלו, והחל מפנטז עליה - מקצות האצבעות של כף רגלה ועד לקודקוד ראשה. הוא התענג על זיכרון של ערב קיץ אחד שבו באה לבילוי המשותף בסנדלי עקב ויכול היה לראות את כפות רגליה המדהימות.
היא לא הייתה דוגמנית ואף לא הייתה מסוג הבחורות שהיה יוצא איתן בדרך כלל, אבל משהו בהתנהגותה בלבל אותו לגמרי והוא נשבה בקסמיה. היא הייתה נמוכה וקצת שמנה, וגבר במעמדו רגיל היה לצאת עם דוגמניות או לפחות כאלו שהיה להן פוטנציאל כזה. אבל לאף אחת מהן לא היה את האופי שלה. גם אלו שהיו קצת קרירות או ביצ'יות חסרו את אצילות הנפש שהיא הפגינה.
הוא לא הבין מדוע היא כל כך חוששת שהוא יראה את פניה. הוא גם לא הבין מדוע היא לא מוכנה לתת לו לענג אותה. נכון שיש לה בן זוג, אבל להיות משרת שלה ולענג אותה מבלי שהיא עושה דבר זה לא בגידה – או לפחות ככה ניסה לשכנע את עצמו. מצד שני, הוא העריך אותה על סבלנותה ונאמנותה.
ערב אחד כאשר חזרו היא התיישבה בספסל האחורי של הרכב, חלצה את נעליה באוטו והחלה לעסות את כפות רגליה. הוא ראה זאת דרך המראה והציע לעצור את הרכב ולעשות זאת בעצמו. היא מיד הפסיקה, נעלה בחזרה את נעליה ושתקה כל הדרך עד ששוב הגיעו לביתה. כשיצאה מן האוטו לא נתנה לו את כף ידה אלא לחשה לאוזנו בקול חלש ציטוט שאהבה ממסכת אבות: "איזהו גיבור - הכובש את יצרו". הוא לא ידע אם התכוונה אליו או לעצמה, אבל לא העז לשאול משום שחשש כי המפגשים עמה יופסקו.
האוטו חנה בחזית הבית. הנהג יצא ופתח בפניה את דלת המכונית. הוא מעולם לא ראה את פניה וגם הפעם לא השתנה דבר. המסכה השחורה תמיד הייתה על פניה והוא ידע כי הוא חייב תמיד להוריד את מבטו לכיוון נעליה ולא לעבור את קו הברכיים. מעולם לא קרה ביניהם כלום. הוא ידע כי היא נאמנה לבן זוגה והסתפק במתן שירות לחברותיה שתמיד נכחו במפגשים הללו. למען האמת, הוא קיווה שיום אחד תזמין אותו אליה הביתה והוא יוכל לשרתה בכל דרך שתחפוץ. לעיתים אפילו חצה במחשבותיו קו שמעולם לא חשב שיחצה: הוא יהיה מוכן לשרת גם את בן זוגה ובלבד שיוכל לראות את פניה.
היא הגישה את כף ידה אליו והוא לא היסס אלא נישקה מייד, מריח את הבושם שלה ומתענג על עורה הרך. פעם העז ושאל אותה באיזה בושם היא משתמשת, וכשאמרה לו, הדבר הראשון שעשה בבוקר למחרת היה למהר לסופר פארם ולרכוש את הבושם. מאז, בכל לילה לאחר פגישתם חזר הביתה, התיז על עצמו מעט מן הבושם והפליג לתוך פנטזיה עליה ועליו.
היא נכנסה לביתה. השעון הראה שהשעה הייתה כבר כמעט שש בבוקר. ניצני זריחה נראו בחלון. היא חלצה את מגפיה, שאפה אויר מלוא הריאות והלכה לחדר בו ראתה אותו ישן שינה מתוקה וחיוך על פניו. היא פשטה את בגדיה ונכנסה למיטה. היא שכבה על הגב לידו אך לא הצליחה לעצום עין עד שהזריחה נראתה בבירור ושניהם כבר היו חייבים לקום וללכת לעבודה.
היא נשקה לבן זוגה. הוא התעורר והביט בעיניה, חיבק אותה והחזיר לה נשיקה סוערת. הם המשיכו בהתעלסות ממושכת עד שהבחינו בשעון המורה על השעה שמונה בבוקר, והחליטו להתקשר איש איש לעבודתו ולהודיע על יום מחלה.
הנהג חזר אל ביתו וכהרגלו התיז על עצמו מעט מן הבושם "שלה", שהתערבב בניחוח הבושם שלו, והחל מפנטז עליה - מקצות האצבעות של כף רגלה ועד לקודקוד ראשה. הוא התענג על זיכרון של ערב קיץ אחד שבו באה לבילוי המשותף בסנדלי עקב ויכול היה לראות את כפות רגליה המדהימות.
היא לא הייתה דוגמנית ואף לא הייתה מסוג הבחורות שהיה יוצא איתן בדרך כלל, אבל משהו בהתנהגותה בלבל אותו לגמרי והוא נשבה בקסמיה. היא הייתה נמוכה וקצת שמנה, וגבר במעמדו רגיל היה לצאת עם דוגמניות או לפחות כאלו שהיה להן פוטנציאל כזה. אבל לאף אחת מהן לא היה את האופי שלה. גם אלו שהיו קצת קרירות או ביצ'יות חסרו את אצילות הנפש שהיא הפגינה.
הוא לא הבין מדוע היא כל כך חוששת שהוא יראה את פניה. הוא גם לא הבין מדוע היא לא מוכנה לתת לו לענג אותה. נכון שיש לה בן זוג, אבל להיות משרת שלה ולענג אותה מבלי שהיא עושה דבר זה לא בגידה – או לפחות ככה ניסה לשכנע את עצמו. מצד שני, הוא העריך אותה על סבלנותה ונאמנותה.
ערב אחד כאשר חזרו היא התיישבה בספסל האחורי של הרכב, חלצה את נעליה באוטו והחלה לעסות את כפות רגליה. הוא ראה זאת דרך המראה והציע לעצור את הרכב ולעשות זאת בעצמו. היא מיד הפסיקה, נעלה בחזרה את נעליה ושתקה כל הדרך עד ששוב הגיעו לביתה. כשיצאה מן האוטו לא נתנה לו את כף ידה אלא לחשה לאוזנו בקול חלש ציטוט שאהבה ממסכת אבות: "איזהו גיבור - הכובש את יצרו". הוא לא ידע אם התכוונה אליו או לעצמה, אבל לא העז לשאול משום שחשש כי המפגשים עמה יופסקו.
