איזהו גיבור (2)
מאת אקסטזה(אחרת)
5 ביולי 2007
הזוג
הטלפון צלצל שוב ושוב, אך אף אחד מהם לא טרח אפילו להסתכל לכיוון שלו. הם היו שקועים בהתעלסות מדהימה של בוקר יום רביעי. היא אהבה לחוש את ידיו מלטפות את גופה, והוא אהב את לשונה החוקרת את חזהו ובטנו. הוא היה עמוק בתוכה ועטף אותה בחיבוק, מצמיד את גופו לגופה. היא נענתה לו, מצמידה את אגנה אליו ככל שיכלה והתענגה על החדירה. למרות שלא גמרה מעולם מחדירות, תמיד נהנתה להרגיש אותו בתוכה ולו רק בגלל ההתרגשות שעורר בה גופו.
הנהג
צלצול הטלפון קטע את הפנטזיה שלו. למרות שהיה ביכולתו להתחיל לעבוד בכל שעה שיחפוץ, הוא היה צריך להחזיר תשובות לאנשים חשובים בארגון שבו עבד. הוא קם למשרד בביתו, זה שהחליף לעיתים קרובות את המשרד האמיתי. שותפיו ידעו שהוא אוהב לעבוד מהבית ולא הציקו לו בעניין. הוא מצידו טען שזה מאפשר לו להיות יצירתי, והרי זה חשוב לראש מחלקת הקריאטיב.
כעת היה עסוק בבדיקה של הגרפיקה עבור משחק וידאו חדש שהחברה החליטה להוציא לשוק ממש לפני חנוכה, בתיאום עם חברה מארצות הברית, שתוציא את המשחק ממש לפני חג המולד. הוא בהה בקבצים שהועברו לו, והקשיב בטלפון לקולו של סגן המנהל. הזמן היווה גורם מכריע: חג החנוכה התקרב בצעדי ענק, והגרפיקה של השלב האחרון במשחק עוד לא הייתה גמורה. הוא אמר לסגן המנהל שנראה לו שעדייו חסר משהו בגרפיקה ובעלילה, והבטיח לחשוב על רעיון נוסף ביממה הקרובה.
השיחה הסתיימה. הוא הביט במסך המחשב והחל לנסות להוסיף עוד כל מיני פיצוצים ואפקטים קוליים למשחק, אך עדיין היה משהו שנראה לא גמור בשלב האחרון של המשחק.
הוא צלצל למשרד וביקש שישלחו לו את הסיפור שעל הבסיס שלו תוכנן ונבנה המשחק. כותבי הסיפור ניסו להתאים את המשחק לקהל יעד מעורב של גילאי חמש-עשרה עד עשרים. פלח השוק היה רחב מדי לטעמו, אבל הממונים עליו החליטו לאשרו.
הסיפור כמו היה לקוח מסרט של ג'יימס בונד, מעורבב בקצת אקטואליה. השחקן במשחק נדרש לעבור כל מני שלבים בכדי להסיר את איום הטרוריסטים מהארץ ומארצות הברית, ובסופו של דבר להציל את העולם כולו מחמש פצצות גרעיניות שהוצבו על פני יבשות שונות, ואמורות להתפוצץ סימולטאנית. הגיבור נלחם בדמויות שונות, אשר החזקות והמרושעות שבהן הן נשים ששולטות באומנויות לחימה או נשים המהוות מוטציות של אישה ומכונה.
השימוש בדמויות נשיות חזקות בוודאי יעורר את סקרנותו של קהל היעד, הוא חשב לעצמו, והרי כל אחד היה רוצה להיות גיבור שיציל את העולם ויזכה להערצה גורפת.
מילותיהם של כותבי הסיפור החזירו אותו לעולם הפנטזיות שלו יחד איתה. הוא לא הצליח להתנתק ממנה, והיא היוותה עכשיו מכשול ליצירתיות שלו. הוא היה חייב להחזיר תשובה למחלקת הגרפיקה, אך לא היה מסוגל להשתחרר ממנה. הוא חשב שאם רק ישמע את קולה, יצליח לתפקד. היה לו את מספר הפלאפון שלה, אבל הוא ידע שאסור לו להשתמש בו מבלי שביקשה זאת ממנו מפורשות, מה שבדרך כלל קרה רק בערבי שלישי, כשהיו יוצאים יחד עם החברות שלה.
הזוג
צלצול הטלפון בביתם נדם לבסוף, והם המשיכו להתכרבל במיטה ואף נרדמו בתנוחת כפיות לשינה מפנקת במיוחד. רטט חלוש נשמע מכיוון השידה שבצד המיטה, אך אף אחד מהם לא חש בכך. השיחה הופנתה למשיבון לאחר כמה צלצולים.
הנהג
"שלום, הגעתם למשיבון של תמרי. אני לא יכולה לענות כרגע. אנא השאירו שם וטלפון ואחזור אליכם." ההודעה חזרה על עצמה גם באנגלית..
הוא מיהר לנתק את השיחה ולא השאיר הודעה, הוא ידע שאסור היה לו לעשות זאת, אך עכשיו גילה פרט שהפתיע אותו: שמה האמיתי היה תמרי. תמרי - לא עוד כינוי אינטרנטי. הוא הרגיש כפולש לחייה הפרטיים אך התהלך שוב ושוב במשרדו הביתי, אוחז בראשו ומגלגל את שמה על לשונו ביראת קודש.
"תמרי". "המלכה תמרי". "הגבירה תמרי". שום שם תואר לא היטיב לתאר את הכבוד שרכש לה, והוא אף ידע כי היא סולדת מכינויים מסוג זה. זה תמיד הצחיק אותה כשהוא השתמש במילה "גברתי" כלפי אחת מחברותיה בעת שהיה משרת אותן. הוא המשיך לקרוא להן כך כי אהב לשמוע את צחוקה המתגלגל, וחברותיה, מצידן, לא העירו לו על כך. הוא חשב בסתר ליבו שהן דווקא נהנות מכך... אילו רק ידעו שהוא רוצה רק אותה ושכל מה שהוא עושה הוא רק למענה, וודאי לא היו נהנות כל כך ואולי אף היו מותירות אותו בודד. הוא היטיב לשחק את משחקן בכך שלא השאיר אף אחת מהן מקופחת, והאמת היא שיחד איתה, היה מדובר בשלישית בנות בלתי-מנוצחת.
ואז הבזיק במוחו רעיון לשלב הסופי של המשחק.
הטלפון צלצל שוב ושוב, אך אף אחד מהם לא טרח אפילו להסתכל לכיוון שלו. הם היו שקועים בהתעלסות מדהימה של בוקר יום רביעי. היא אהבה לחוש את ידיו מלטפות את גופה, והוא אהב את לשונה החוקרת את חזהו ובטנו. הוא היה עמוק בתוכה ועטף אותה בחיבוק, מצמיד את גופו לגופה. היא נענתה לו, מצמידה את אגנה אליו ככל שיכלה והתענגה על החדירה. למרות שלא גמרה מעולם מחדירות, תמיד נהנתה להרגיש אותו בתוכה ולו רק בגלל ההתרגשות שעורר בה גופו.
הנהג
צלצול הטלפון קטע את הפנטזיה שלו. למרות שהיה ביכולתו להתחיל לעבוד בכל שעה שיחפוץ, הוא היה צריך להחזיר תשובות לאנשים חשובים בארגון שבו עבד. הוא קם למשרד בביתו, זה שהחליף לעיתים קרובות את המשרד האמיתי. שותפיו ידעו שהוא אוהב לעבוד מהבית ולא הציקו לו בעניין. הוא מצידו טען שזה מאפשר לו להיות יצירתי, והרי זה חשוב לראש מחלקת הקריאטיב.
כעת היה עסוק בבדיקה של הגרפיקה עבור משחק וידאו חדש שהחברה החליטה להוציא לשוק ממש לפני חנוכה, בתיאום עם חברה מארצות הברית, שתוציא את המשחק ממש לפני חג המולד. הוא בהה בקבצים שהועברו לו, והקשיב בטלפון לקולו של סגן המנהל. הזמן היווה גורם מכריע: חג החנוכה התקרב בצעדי ענק, והגרפיקה של השלב האחרון במשחק עוד לא הייתה גמורה. הוא אמר לסגן המנהל שנראה לו שעדייו חסר משהו בגרפיקה ובעלילה, והבטיח לחשוב על רעיון נוסף ביממה הקרובה.
השיחה הסתיימה. הוא הביט במסך המחשב והחל לנסות להוסיף עוד כל מיני פיצוצים ואפקטים קוליים למשחק, אך עדיין היה משהו שנראה לא גמור בשלב האחרון של המשחק.
הוא צלצל למשרד וביקש שישלחו לו את הסיפור שעל הבסיס שלו תוכנן ונבנה המשחק. כותבי הסיפור ניסו להתאים את המשחק לקהל יעד מעורב של גילאי חמש-עשרה עד עשרים. פלח השוק היה רחב מדי לטעמו, אבל הממונים עליו החליטו לאשרו.
הסיפור כמו היה לקוח מסרט של ג'יימס בונד, מעורבב בקצת אקטואליה. השחקן במשחק נדרש לעבור כל מני שלבים בכדי להסיר את איום הטרוריסטים מהארץ ומארצות הברית, ובסופו של דבר להציל את העולם כולו מחמש פצצות גרעיניות שהוצבו על פני יבשות שונות, ואמורות להתפוצץ סימולטאנית. הגיבור נלחם בדמויות שונות, אשר החזקות והמרושעות שבהן הן נשים ששולטות באומנויות לחימה או נשים המהוות מוטציות של אישה ומכונה.
השימוש בדמויות נשיות חזקות בוודאי יעורר את סקרנותו של קהל היעד, הוא חשב לעצמו, והרי כל אחד היה רוצה להיות גיבור שיציל את העולם ויזכה להערצה גורפת.
מילותיהם של כותבי הסיפור החזירו אותו לעולם הפנטזיות שלו יחד איתה. הוא לא הצליח להתנתק ממנה, והיא היוותה עכשיו מכשול ליצירתיות שלו. הוא היה חייב להחזיר תשובה למחלקת הגרפיקה, אך לא היה מסוגל להשתחרר ממנה. הוא חשב שאם רק ישמע את קולה, יצליח לתפקד. היה לו את מספר הפלאפון שלה, אבל הוא ידע שאסור לו להשתמש בו מבלי שביקשה זאת ממנו מפורשות, מה שבדרך כלל קרה רק בערבי שלישי, כשהיו יוצאים יחד עם החברות שלה.
הזוג
צלצול הטלפון בביתם נדם לבסוף, והם המשיכו להתכרבל במיטה ואף נרדמו בתנוחת כפיות לשינה מפנקת במיוחד. רטט חלוש נשמע מכיוון השידה שבצד המיטה, אך אף אחד מהם לא חש בכך. השיחה הופנתה למשיבון לאחר כמה צלצולים.
הנהג
"שלום, הגעתם למשיבון של תמרי. אני לא יכולה לענות כרגע. אנא השאירו שם וטלפון ואחזור אליכם." ההודעה חזרה על עצמה גם באנגלית..
הוא מיהר לנתק את השיחה ולא השאיר הודעה, הוא ידע שאסור היה לו לעשות זאת, אך עכשיו גילה פרט שהפתיע אותו: שמה האמיתי היה תמרי. תמרי - לא עוד כינוי אינטרנטי. הוא הרגיש כפולש לחייה הפרטיים אך התהלך שוב ושוב במשרדו הביתי, אוחז בראשו ומגלגל את שמה על לשונו ביראת קודש.
"תמרי". "המלכה תמרי". "הגבירה תמרי". שום שם תואר לא היטיב לתאר את הכבוד שרכש לה, והוא אף ידע כי היא סולדת מכינויים מסוג זה. זה תמיד הצחיק אותה כשהוא השתמש במילה "גברתי" כלפי אחת מחברותיה בעת שהיה משרת אותן. הוא המשיך לקרוא להן כך כי אהב לשמוע את צחוקה המתגלגל, וחברותיה, מצידן, לא העירו לו על כך. הוא חשב בסתר ליבו שהן דווקא נהנות מכך... אילו רק ידעו שהוא רוצה רק אותה ושכל מה שהוא עושה הוא רק למענה, וודאי לא היו נהנות כל כך ואולי אף היו מותירות אותו בודד. הוא היטיב לשחק את משחקן בכך שלא השאיר אף אחת מהן מקופחת, והאמת היא שיחד איתה, היה מדובר בשלישית בנות בלתי-מנוצחת.
ואז הבזיק במוחו רעיון לשלב הסופי של המשחק.
