בובת התשוקה

תשוקות אפלות
מבעבעות, גולשות
כל כולה, גופה נענה לו
בכמיהה
בערגה
בכאב
בציפייה דרוכה
ושוב, גופה כצעצוע
בין ידיו המיומנות
כל נגיעה
במיתרים הנכונים, הרגישים
הדרוכים
של נפשה ההומה
כל נגיעה
במיתרים החשופים, המעורטלים
של גופה.
בובה היא לפניו
כלי לתשוקותיה, לתשוקותיו
נעלמת בכמיהה
בערגה מטורפת
בתשוקת עולם
שאינה חולפת
לעולם...
שלו,
כל כך שלו.
וייקח אותה
ויהיו לבשר אחד
ושוב,
אין לה רצונות, מחשבות
כל עולמה הפנימי
קורס תחתיו
גופו יודע את שלה
כבאותה נגיעה ראשונה
של אדם בחוה
על מיתרי גופה ונפשה
הוא פורט
מנגן עליה
שלו
שלו היא
תמיד הייתה
לעד גם תהיה
וכל עולמה מתרסק ברגע
ושוב,
בובה לרצונותיו
בובה מרצונה או שלא
בובה היא אל מולו
ותווי פניה
רגשותיה
חלומותיה
כבר אינם ידועים לה
גופה הפרוש לפניו
כנוע ומשתוקק כל כך
אינו מוכר לה עוד.
מאבדת צלם אנוש
מהותה
יישותה
אל מולו
אדונה
אהוב לבה
בובתו היא
תמיד הייתה
לעד תהיה
גופה, מוחה אינם נשמעים לה
מרחפת בין ידיו
ונופלת,
מתרסקת,
רועדת
אל תוך עצמה
תהום נשמתה...