ממרגלות החלום

ממרגלות החלום
הרקום בצחוק ילדותי
בהילת מלאכים
נפלתי פנימה
שוב חזרה
אל התהום שלי.
ממרגלות החלום
בו טמונה הבטחה
לשלווה
לחיים
לשלום
הדרדרתי מטה, אל צוקי האימה.
פתאום נסיגה
בכי עצור
שנכבש
וכאב מפלח
בבשר החי
בנשמה הערה
חוט דק נקרע
של אמון, של אהבה.
ושוב,
הופר האיזון
צרחות של כאב מילאו את החדר
ושוב אותה שתיקה
נקרעת בי עכשיו
אור הנר הקטן על אדן החלון
כבר כבה
ואיתו
עוד נשימה קטועה
בחלל הזמן
הנבקע.
ממרגלות החלום
אל חוף אבוד
לטפס אל צוקי הייאוש
להיקרע ולזחול בין הכתלים
דם זולג מתוך ראשי עננים כבויים
ירח נעלם בחלל הזמן
מבט חלול ולב שותת דם.