כך מאלפים כלב מרדן

"תתפשט", אמרתי לו בחיוך הרגע שנכנס לביתי וסגר אחריו את הדלת. הוא נעל אותה מאחוריו. אני ישבתי לי בתחתונים פשוטים ובגופיה של בית, הרגליים הונחו על השולחן הנמוך בסלון. הבטתי בטלוויזיה, מתעלמת ממנו לחלוטין וחיכיתי שיסיים. "סיימתי, גברתי", אמר.

הסתכלתי לימיני וראיתי את בגדיו מקופלים בערימה והנעליים לצדה. כפות ידיו היו טמונות זו בתוך זו והסתירו את איברו השמוט והכלוא, ראשו מורכן ומחכה למוצא פי. "גש הנה", אמרתי בחיוך משועשע.

הוא ירד על ארבע וזחל אליי תוך שהוא רועד מקור עקב הרצפה הקפואה. הרמתי את מבטו אליי והבטתי עמוק לתוך עיניו. הוא בסך הכל ילד, ילד קטן ואבוד שצריך אותי יותר מכפי שהוא מוכן להודות בזה. הורדתי את רגליי מהשולחן והנחתי אחת מהן על כתפו. הוא נישק את רגלי וליקק את אצבעותיי כפות רגליי אחת אחת.

"גברתי, אני עייף מהעבודה. אני יכול ללכת לישון?"
הבטתי בו בתימהון. הכיצד הוא מעז לקחת את צרכיו ולשים אותם מעל לאלה שלי?
"לך", אמרתי לו באכזבה גלויה.
או שהוא טיפש, או שעשה דווקא או שלא היה רגיש מספיק.
"תודה, גבירתי", אמר וקם. הוא הלך ממני בצעדים מדודים לחדר השינה.

התרוממתי במהירות, שקטה כחתולה האורבת לטרפה. יד אחת זינקה על צווארו וננעלה עליו בחביקה בזמן שהיד השניה תפסה את ידו השמאלית (הוא היה איטר) ומשכה אותו בחוזקה לאחור, אל הגב התחתון.

משכתי אותו אליי ואמרתי לו: "אתה לא הולך לשום מקום".
הוא צחק. הבנזונה צחק לי בפנים.
"את באמת חושבת שאת יכולה לעצור אותי? גם כשאני מת מעייפות, אני עושה לך 'פו' קטן ואת נופלת", אמר.

במהירות הרגל שלו נשלחה לאחור, איכשהו הוא תפס את מותניי והפיל אותי על הרצפה כשהוא שוכב מעליי. ניסיתי לזוז מתחתיו, אולם הוא כלא אותי בין ידיו מעל ראשי. לא הייתי מוכנה לוותר לו. ניסיתי לנוע תחתיו, נשכתי בחוזקה את צווארו. הוא, הרגיש לנשיכות, צרח והתפתל. מייד ניצלתי את מצבו, ישבתי על אגנו, והופ!, סגרתי את פרקי ידיו מעל ראשו באזיקים. כיווצתי חזק את ירכיי על אגן ירכיו כך שלא יתפתל יותר מדי. זה היה די קשה כי הוא ניסה לנוע כמו שור זועם. בנוסף לכך, חשתי את חיכוך טבעות המתכת על עורי העדין וזה לא היה כה נעים.

"תשתוק, חתיכת חצוף!", אמרתי וסטרתי לו בחוזקה. עיניו נפערו. הוא היה קצת המום. בדרך כלל סטירה שלא באה בתוך סשן מוגדר, זה משהו די לא שיגרתי אצלנו. "אתה חתיכת כלב לא מחונך", לחשתי באוזניו, צמוד צמוד לאוזן, "אתה תיענש בחומרה על המרד שלך".

הלשון החלה ללקק לו את האוזן. הוא רעד מתחתיי. זה הדליק אותו שאני משחקת לו באוזן, הוא ממש יכל כמעט לגמור מזה ושנינו ידענו את זה. ליקקתי לו מאחורי הקונכייה, ואז בתוכה, מחדירה את הלשון לתוך האוזן בעדינות, מרפרפת על פניה, מוצצת את בדל האוזן ומתנשקת צרפתית עם האוזן המתוקה שלו. נשיפות קלילות ושמעתי אותו נאנח. הרחקתי מעט את הראש וליקקתי לו את הצוואר, מגיעה אל מתחת לסנטר וחוזרת לאוזן, חשה בהלמות לבו פועמות בעוז ואז... ביס חזק. לסתותיי ננעלו חזק על עורו וסירבו להרפות.

הוא צרח מההפתעה הלא צפויה ואני ניערתי את הראש כמו כלב שהתביית על בובה ולא מוכן להרפות. הרפיתי וצחקתי.
"יא חתיכת מטורפת!", הוא צרח. הוא ניסה איכשהו להזיז את הידיים ולהגיע לנשיכה, אבל אז הוא נזכר שהוא קשור.
"נתתי לך רשות לדבר?" שאלתי והזדקפתי. השחלתי את שוקיי תחת רגליו וחבקתי אותן חזק.
"לא..."
"לא, מה?" הגברתי את קולי.
"נו באמת, את חושבת שיש לי כוח לשטויות האלו? אני מת מעייפות, היה לי יום מחורבן בעבודה, רבתי עם הב..."

שלאח! סטירה חזקה. הלחי שלו הפכה אדמדמה.
"זה לא מעניין אותי כרגע. עוד חוצפה אחת קטנה מצדך, ואני באמת לא ארחם עליך."
הוא בלע רוק והביט בי בעיני הכלבלב שלו. אני אוהבת אותו מרדן.
"עכשיו אתה שוכב בשקט ולא זז. מובן?"
"כן... גבירתי."

קמתי ממקומי, בעטתי ברגליו והלכתי לחדר השינה. לאחר מספר דקות חזרתי עם קולר ורצועה. אחזתי בחוזקה בשערות ראשו הארוכות ומשכתי אותו אליי שירים ראשו. את הקולר כרכתי לצווארו וסגרתי תוך שוידאתי שיש מרווח מספק לאצבע שלי. בכל זאת, איני רוצה אותו כחול וחסר נשימה מהסיבות הלא נכונות.

משכתי ברצועה והקמתי אותו. הוא ישר נעמד על ארבע ואני גררתי אותו אחריי לחדר השירותים. התקרבנו לאסלה ואני פתחתי את אחד מסוגרי המתכת שעל ידו הימנית, השחלתי את שרשרת המתכת של האזיק סביב צינור הניאגרה וסגרתי שוב את היד השניה. זהו, כעת הוא לא יכול להשתחרר בחיים. חייכתי לעצמי ברשעות. ראשו הונח על מכסה האסלה שסגרתי ולחצתי בכף ידי על לחיו, מועכת את ראשו העלוב אל כיסוי האסלה הפרוותי. הצמדתי רגליי לירכיו העירומות מלבד רצועת עור דקה, הצמדתי שפתיי על אוזנו ואמרתי לו: "חכה, חכה, מצפה לך עוד זמן רב עד שתזכה לראות את המיטה מקרוב". נשקתי ברכות ללחיו וכיסיתי את עיניו בכיסוי עיניים. התרחקתי ויצאתי מהחדר.

חזרתי לראות את תוכנית הטלוויזיה, אלא שהיא כבר הסתיימה, אז חיפשתי משהו אחר. בינתיים הלכתי להרתיח לעצמי מים לתה צמחים והוצאתי כמה עוגיות. חזרתי לספה והתיישבתי שם כמו בטטה, רגליים על השולחן בעמדת המוצא שלי. לאחר רבע שעה, שמעתי צעקה: "את עדיין פה?"

צחקתי. בשקט-בשקט לקחתי איתי את ספל התה שלי וניגשתי לחדר השירותים והמקלחת. הוא היה שם, ראשו זקור אל על, מנסה לפענח את הרעשים שעשיתי. אלא שהפעם הייתי שקטה לחלוטין. הוא ניסה לקום, אבל הגב שלו היה עדיין מעוקם כלפי מטה בגלל האזיקים. הוא ניסה להסתובב ולשבת על השירותים, אבל הוא לא הצליח. הרצפה בטח הייתה קרה לו ואני מניחה שהתנוחה לא הייתה נוחה במיוחד. אז מה. לגמתי בהנאה מהתה שלי וצפיתי במופע הנהדר.

כשהתה הסתיים, ניגשתי לחדר השינה שלי והבאתי את שוט הזנבות האהוב עליי, מפתח, שפופרת של ג'ל סיכוך, כפפת לייטקס ואת הצעצוע האהוב עליי. התקרבתי אליו עם תיבת ההפתעות שלי ואז ליטפתי אותו בעדינות לאורך עמוד השדרה.
"את פה," לחש בהקלה.
"אני פה," החזרתי.
תפסתי את ישבנו וצבטתי בחוזקה. הישבן ניתר למעלה וירד יחד עם ידי.

יכולתי לראות את רצועות העור השחורות סביב מותניו ובין ישבניו. אלו היו הרצועות של חגורת הצניעות שלו: מעין חוטיני מרצועות עור, ובחזית היו על איברו מספר טבעות מתכת לא מחלידות שנתנו לאיברו את האפשרות להשתין, אך לא להזדקר. שמתי את זה עליו אתמול בבוקר. השתוקקתי לראות את איברו מתרומם למלוא גודלו. ליטפתי את הישבן שנענה לי בהזדקרות כלפי מעלה. מצוין, בדיוק במקום שאותו רציתי. ליקוק ארוך מתחילת חריץ ישבניו ועד בסיס צווארו - ואז התרחקתי. שלאח! הצלפת שוט. ישבנו נרתע.

"לא לזוז ממקומך במילימטר!" אמרתי, "קדימה, תתחיל לספור".
"אחת, גברתי, תודה!" צעק כשהצלפתי עליו את הראשונה.
"שתיים, גבירתי, תודה!"
"שלוש, גבירתי, תודה!"
"ארבע, גבירתי, תודההההה!", צרח כשהתחלתי להצליף חזק ומהר יותר, בכל פעם מצליפה על לחי ישבן אחרת.
הישבן הפך אדום ויפה יותר, סמוק כמו תפוח בשל.
"שתים- עשרה, גברתי, תודה!"
"שלוש-עשרה, גברתי, תודה!"
וכך הלאה, עד ההצלפה העשרים. הוא התנשף במהירות ואני אחזתי שוב בחוזקה בשיערו ומשכתי לאחור.

"מה אומרים, כלב?"
"תודה, גבירתי, תודה. תודה שאת נותנת לי מזמנך וממרצך, תודה שאת מטפחת ומאלפת אותי למרות שאני עבד גרוע."
"אתה לא עבד גרוע", אמרתי ברוך, "פשוט עבד סורר ולא מאולף. אם לא הייתי מאמינה שיש לך פוטנציאל, לא הייתי לוקחת אותך תחת כנפיי. אני הרי לא לוקחת כלומניקים".
ליטפתי את פניו והוא נישק את כף ידי.

זרקתי את השוט הצדה ופישקתי את רגליו לרווחה. הרמתי את ישבנו בעזרת יד על הבטן התחתונה שלו. באמצעות המפתח פתחתי את שני המנעולים שעל החגורה - אחת בכל צד, ומשכתי בעדינות את הטבעות מאיברו שוודאי חש הקלה. הסרתי את החגורה בעדינות מגופו וציוויתי עליו לקום עד שהוא הוסר לחלוטין.

"על הרצפה," אמרתי והוא חזר לשם. הבאתי את שטיח המקלחת שעליו אני נוהגת לנגב את כפות רגליי כשאני יוצאת מהמקלחת והנחתי אותו מתחת לברכיו.
"תודה גברתי שאת דואגת לי כל כך..."
"אם לא אדאג לך, מי ידאג?", שאלתי ופרעתי בחביבות את שיער ראשו. "תבין שאני לפעמים קשוחה ומענישה רק בגלל שאני דואגת לך ואכפת לי ממך. זה לא מרשעות."
"ברור לי, גברתי."
"עכשיו תירגע ותרפה את עצמך. איך היה עם הפלאג היום?"
"בהתחלה היה לי קשה להתרגל, גברתי, וזה אפילו הציק לי, אבל בשעות האחרונות כבר בקושי חשתי בו והמחשבה עליו עשתה לי נעים."
"אני שמחה," אמרתי.

שמתי על ידי הימנית את כפפת הלייטקס ומשכתי את הבאט-פלאג שהיה נעוץ בישבנו. הוא היה קצת יותר גדול מזה ששמתי לו בשבוע שעבר. רציתי שהוא יתרגל , שהחוויה האנאלית הראשונה שלו איתי תהיה לו נעימה ככל האפשר. לא הפסקתי לחשוב ולפנטז על הרגע הזה מהרגע שקניתי את הפלאגים לפני שבועיים. שמתי את הפלאג בתוך הכיור. אני אדאג לשטוף ולנקות אותו אחר כך. על אצבעי הנחתי כמות יפה של ג'ל וגם מרחתי אותו בתוך חור ישבנו שהיה פעור אליי וסביבו.

"האם... האם זה הרגע?"
"כן, עבד. הגיע הרגע."
"אני מפחד, גברתי."
"אני יודעת, כלבלבון, אבל זה הזמן, ואני מבטיחה שאם תמשיך להיות ילד טוב, זה לא יכאב יותר מדי."
"אבל אני לא רוצה..." ייבב.
"אתה רוצה לאכזב את מלכתך?"
"לא גברתי, אבל בכל זאת אני לא מרגיש עם זה כל כך בנוח ו..."
"ששש..." היסיתי אותו ומשכתי לאחור בשלשלת שהייתה קשורה לצוואר.

אני צריכה להרגיע אותו על מנת שיקל עליי לחדור לתוכו. הכנסתי אצבע ולאחר מכן את השניה שנכנסה בקלות. הנעתי את האצבעות בפנים והוא קבר את ראשו פנימה. הכנסתי את האצבעות פנימה והחוצה באיטיות ולאחר מכן הגברתי מהירות והחדרתי גם את השלישית. הוא התחיל להיאנח. התרחקתי ממנו וחיכיתי כמה דקות שוודאי נראו עבורו כאין סוף.

התפשטתי לחלוטין ולבשתי את הסטרפ- און שלי. נעלתי את נעלי העקב שלי כדי לפצות על הפרשי הגבהים בינינו. הלבשתי על איבר הסיליקון הצבעוני קונדום משומן ואז מרחתי גם עליו עוד ג'ל. התקרבתי אליו והנמכתי את גבו כך שיהיה קעור וישבנו התריס מולי. חלק כל כך, עגול כל כך, מזמין כל כך.

כל ברך שלי הונחה לצד אחר של גופו. אחזתי בזין החדש שלי וכיוונתי אותו בעדינות אל פי הטבעת שלו. הוא גנח ויכולתי לנחש כי הוא נושך את שפתיו. ננעצתי לתוכו ויצאתי, נכנסתי ויצאתי, בכל פעם נכנסת עמוק יותר, טובעת בתוכו, אוחזת במותניו בחוזקה, שורטת אותו ומזיינת אותו כמו שמזיינים כלבה מיוחמת.

הוא התחיל להיאנח וידעתי שהזין שלו משתוקק יותר מכל שאגע בו. עדיין לא... חדרתי לתוכו עד הסוף, בכל פעם יותר חזק ויותר מהר, ואז התרחקתי ממנו ויצאתי. הוריתי לו לעמוד ולהתכופף. רגל אחת הצבתי על האסלה ואת השניה לצד גופו, באה אליו מלמטה בזווית, מושכת לו את הצוואר לאחור עם השרשרת שלי, שאותה סובבתי על פרק ידי, שולטת בו כמו ששולטים בסוס מאולף הקשור ברסן.

הוא גנח ואני נדחקתי אליו. הרגשתי כמו שגבר מרגיש כשהוא מזיין אישה, שולטת בו כמו שלא שלטתי בו מעולם. אהבתי אותו ככה, מוכנע לי ולתשוקותיי, חסר אונים ונתון לחסדיי. נשכתי אותו, שרטתי, ואז הגיע הרגע.

שלחתי יד אל הזין שלו שעמד בטירוף ומחצתי לו את הביצים. הוא צעק מכאב המשולב בעונג, בעונג שסוף סוף אני נוגעת באיברו החשוף, המשתוקק. הגשתי את כף ידי אל לשונו והוא ליקק אותה, ואז, רטובה, היא עטפה את איברו, סחטה את הכיפה וירדה כלפי מטה אל הבסיס. המשכתי לזיין אותו חזק.

"אתה לא גומר עד שאני לא אומרת, ברור?"
"כן, גברתי..." קולו רעד.

המשכתי להניע את היד במעלה ובמורד הזין שלו, שדיי נצמדים אל גבו החשוף והרחב ואני חרמנית כמו שהרבה זמן לא הייתי, שולטת בו ובצרכים המיניים שלו.
אני האלוהים שלו, מעלה אותו לשמיים, מקרבת אותו לגן עדן ואני גם יכולה להוריד אותו בבת אחת לגיהינום. הוא התחיל לרעוד ללא שליטה וידעתי שהגמירה קרובה.

"גברתי, בבקשה..." התחנן.
"עוד לא," אמרתי.
אולי כי רציתי למתוח אותו עד קצה גבול היכולת, אולי כי רציתי שהוא יגמור בלי רשות ואז ייענש, כי סקרן אותי לבדוק את הגבולות שלו.

התחלתי לשחק בו ולהניע את כף ידי מהר יותר ומהר יותר, מלקקת לו את הגב, נושכת נשיכות קטנות, ממשיכה לנוע בתוכו, והוא עיוור, קשור לצינור של השירותים, ידיו עולות ויורדות מעלה ומטה, מנסה למצוא פוזיציה נוחה אבל לא הולך לו.

הוא התחיל לייבב וכמעט לבכות, "אני כבר לא יכול יותר," נאנק. חיכיתי עוד שלוש שניות ופקדתי: "עכשיו!" ומיד חשתי בנוזל חם ודביק מושפרץ אל תוך כף ידי. הוא רעד והרגשתי כיווצים אחרונים של האגן. יצאתי ממנו בזהירות וביד שמאל הסרתי את הסטרפ-און שלי. הוא עדיין עמד, הראש צמוד לניאגרה.

הזזתי אותו לצד וישבתי על האסלה. באופן לא מיוחד נתתי לו לגמור ועוד לפניי. ליטפתי את פניו והסרתי את כיסוי העיניים. הוא הביט בי בהערצה. את המבט הזה אני זוכרת עד היום, מבט ששווה הון תועפות, מבט שהשגתי בעבודה לא קלה, מבט שגרם לי לאושר עילאי כי ידעתי שזהו האות העיקרי שמורה לי שהוא שייך לי.

"לקק", הוריתי לו והגשתי את כף ידי אל פיו. עד לרגע שבו הוא הושיט לשון חוששת אל כף ידי, היה זה גבול שלו. הוא מעולם לא הסכים לטעום את זרעו שלו ועכשיו הוא ליקק הכל כמו כלב טוב. הרגשתי שהפלתי לו את המחסומים בבת אחת. כשידי הייתה נקיה, אחזתי בסנטרו ונישקתי אותו קלות על שפתיו.

"תני לי לענג אותך, בבקשה, גברתי."
"הרשות ניתנת", אמרתי והתרתי אותו מהאזיקים. הם נפלו בקול מצלצל על הרצפה.
פישקתי את רגליי והוא ירד על ארבע. אחזתי בשערותיו, הפעם העדינות וקרבתי אותו אל האיבר הבוער ביותר שלי.

ואז חשתי אותה. לשון רטובה ומענגת שמכירה את איברי יותר טוב מכף ידו של בעליה, נכנסת לתוכי. הרגשתי את עצמי הופכת רטובה עוד יותר, אם היה זה אפשרי בכלל. הלב שלי החל להלום והלשון שלו החלה לעשות בי שפטים, לחדור לתוכי, ללקק את פנימיותי ואז עלתה למעלה לדגדגן הלוהט. הרגשתי שאני לא עומדת בזה, הציפייה שלי פשוט הרגה אותי, כל היום רק חשבתי על הרגע הזה והנה הוא מתממש.

הוא החל לרפרף על הדגדגן, למצוץ אותו קלות, ואני רק יכולתי להיאנח, להרפות את גופי ולהרשות לעצמי הפעם לחוש חסרת אונים אל מול גלי העונג שהחלו להכות בי בזה אחר זה. אצבע אחת נכנסה לתוכי ומיד החליקה גם השניה, ובזמן שאצבעותיו זיינו אותי כפי שזמן קצר טרם לכן אצבעותיי עשו לו, הלשון המשיכה לעשות עבודתה נאמנה.

אגני התרומם לשמיים, חסרת שליטה, מאבדת כל מחסום, כל היגיון, כל שבב של מעשיות. זה רק אני והוא, זאת רק אני שנוגעת בשמים, שמצמיחה כנפיים שמתחילה להתכווץ בטירוף סביב אצבעותיו... והנה עוד אחת נכנסה לפי הטבעת שלי ואני התחלתי להשתולל ולצרוח, והוא הניע אותן חזק, לא הרפה, ליקק אותי בלי לתת לי מנוחה, ואני צרחתי וגנחתי והשתוללתי. הוא קרקע אותי עם יד אחת שמיד עלתה אל פי - בכל זאת, השעה הייתה רק שש בערב והיו ילדים ערים בחוץ. אבל זה פאקינג לא אכפת לי, אני לא רואה אף אחד ממטר, אפילו לא את עצמי.

אני עפתי, אני השתוללתי, והאצבעות שלו, שחסמו לי את הפה והזכירו לי קצת את המציאות, גרמו לי לנוע בין פה לעולם אחר, הטריפו אותי והעבירו אותי על דעתי. האגן שלי רטט כאילו קיבל חיים משלו ואז בבת אחת העפתי את הראש שלו ממני, זרקתי אותו על הרצפה והתמוטטתי לאחור.

התנשפתי בטירוף, כולי נוזלת, רועדת עדיין רעידות לא רצוניות, והוא הביט בי בעיניים עגולות ובפנים מבריקות מנוזליי, ניקה עם כף היד וליקק, משתוקק לטעום עוד קצת ממני.

הוא זחל אליי. והניח את ראש על אגני, בין רגליי. ליטפתי לו את הראש בהכרת תודה. אחרי הכל, מהו עבד ללא מלכה ומהי מלכה ללא עבד...