ראיתי את ההבעה החרמנית של הקצין נמרחת על כל פרצופו רק מהמחשבה שאני עתידה להשתמש בתחת שלו. המורה לא ממש ידע מה לעשות עם הג'ל, ונראה מובך ביותר. הוא שם קצת על האצבע המורה שלו, ירד על הברכיים ושיחק בחור תחת של הקצין. אני תפסתי באוזניו של הקצין ומשכתי את פניו אל בין רגליי בדיוק כשראיתי את האצבע מחליקה לתוכו באיטיות. הוא פלט גניחה קטנה. האף שלו נצמד לערוותי המכוסה ונשם את ריח הכוס המגורה שלי. שפשפתי את הפנים שלו בכוס שלי וביקשתי ממנו להסיר את התחתונים שלי. הוא הסיר אותם ביראת כבוד ממש. המורה נראה מקנא.

התרחקתי מהם, הפעם הצמדתי אותם אחד לשני. הקצין, לא בדיוק מגדיר את עצמו כדו מיני, אבל כבר היו לו נסיון לא מועט והרבה עניין בגברים. המורה, לא ממש התנסה עם גברים, אבל לא שלל כחלק מסשן אם השולטת רוצה. לא הייתי בטוחה כמה אני רוצה, אבל רציתי שהאופציה תהיה פתוחה. הם נצמדו אחד לשני.

"לא לזוז!" התרעתי.

מהתיק שלי שלפתי חבלים כחולים ארוכים ומחוספסים. קשרתי אותם אחד לשני, יד ליד.

אני אשקע אל תוך תחושת הקשירה שכה התגעגעתי אליה.
עד מהרה רגליי פשוקות לרווחה, עד כדי כמעט כאב.
אני אהיה קשורה.
ארגיש מוזר. מענג. מרגש. זה יגרום לי לתחושות שקט פנימי ושלווה.
מתישהו הוא יתפוס לי את השיער ויקשור אותו בחבל דק למיטה. חבל מהסוג שמשתמשים בו דווקא ל- CBT. אני אהיה מקורקעת לגמרי ומחורמנת רצח.

אני אחכה לך על הברכיים בגו זקוף, ירכיים מעט פשוקות וכפות ידיי ינוחו בשלווה על ברכיי, פנים כף היד יופנה כלפי מעלה. אלבש גופיה שחורה קטנה עם מחשוף יפה, בלי חזייה, וחצאית שחורה קצרה, בלי תחתונים. זה כדי שתהיה לך גישה קלה ונוחה לכל מקום שתחפוץ. והפישוק? כדי שתוכל לראות זאת, אם כי החדר החשוך יטיל צללים על אזור חיבור הירכיים ולכן לא תוכל לראות - אבל תדע זאת בגלל שכך ביקשת ואתה תדע שביצעתי, גם בלי לשאול.

הוא פתח את הדלת ובירך אותי לשלום, ולאחר מכן הציע לי לשתות. סירבתי בנימוס. סקרתי אותו: ג'ינס משופשף, חולצת טריקו שחורה וחלוק לבן של רופאים. הוא הוביל אותי לחדר הטיפולים, ושם התיישבתי על הכסא שהוא הורה לי עליו. ישבתי, רגליי צמודות אחת לשנייה, מוטרדת. הוא פתח תיקיית קרטון ובתוכה טפסים ושלף עט מכיס החלוק. למוד ניסיון, הוא לא התרגש במיוחד, לעומת זאת הלב שלי כמעט נפל לי לחוטיני.

קור מקפיא שורר בחוץ. אני מחכה מחוץ לדלת דירתו, ובינתיים פורפת את כפתורי המעיל וחושפת שמלה קצרה שחורה. לא לבשתי גרביונים כי אסרו עליי, ואפילו המגפיים הגבוהים שלי לא מחממים יותר מדי. נוקשת בדלת שלוש נקישות קצובות. ממתינה. הדלת נפתחת והוא עומד בפתח, מואר כולו. הוא מחייך אליי, וגם לי פורץ חיוך של געגועים בלי שליטה. שבוע תמים לא ראיתי את אדוני האהוב. אני מנגבת את המגפיים במחצלת, נכנסת פנימה, ומבלי להסתכל אפילו, תולה את המטריה על הווים בכניסה. הדלת נסגרת מאחוריי בטריקה.

אני הולכת ברחוב הסואן, עקביי מתקתקים על המדרכה הבקועה ועל האספלט הקרוע, עד שלבסוף אני עוצרת מול בניין אפור, צדדי ושקט. כפי שתודרכתי, אני עולה לקומה הרביעית, נכנסת, וניגשת לפקידת הקבלה: "שלום, באתי לעיסוי אצל איתמר". היא מפנה אותי לחדר 201. מתוחה כקפיץ, אני ממתינה ליד הדלת שלו, תוהה אם להמשיך או לברוח. לבסוף, אני אוזרת אומץ. מה שיהיה, יהיה.

נכנסתי לאינטרנט, ואז לרשימת האתרים האחרונים שבהם הייתי. האתר לפני אחרון, בו גלשתי אתמול, היה זה שחיפשתי. הקשתי על הקישור ונכנסתי לאתר המבוקש, "הכלוב". הכנסתי את שם המשתמש שלי ואת הסיסמה. ל"מלכה מרשעת" היו ארבע-עשרה הודעות. פתחתי את ההודעה הראשונה: "מלכתי היקרה. אני בן 31...". סגרתי אותה. בפירוש ציינתי שאני מעוניינת בגברים בטווח הגילאים של 22-28. עברתי להודעה הבאה: "היי". וואו, לו יש הרבה מה לומר! עברתי עוד ועוד, וכמו בחוק מרפי, מצאתי את מה שחיפשתי בהודעה האחרונה.

אני רוצה שתאסוף אותי מאיזה רחוב צדדי וחשוך. אני אלבש בגדים קטנים וחשופים, שמסתירים מעט ומגלים הרבה. אשב לידך במכונית, צמודת רגליים ועצבנית. אתה תהיה הלקוח הראשון שלי, אבל אין לי מושג איזה מין לקוח תהיה. האם תהיה לקוח ביישן ומתחשב, לקוח-מאהב רומנטי, או אולי לקוח בוטה ומגעיל? ואולי אפילו, כמו בסרט "אישה יפה", גם הלקוח הנחמד והסקסי עד-כאב שלי ייקח אותי אליו ויטפל בי כמו בילדה קטנה ואהובה, שנגאלת לבסוף מחוסר האונים שלה.

היא התירה את חגורת הבד שהייתה כרוכה סביב מותניה וחלוקה נפתח. היא הניחה אצבעות דקות, מעוטרות בשתי טבעות כסף, על שולי החלוק ודחפה מעט אחורה - החלוק החליק מגופה בקלילות ונשר אל הרצפה כגלים סביב רגליה. לבי החל לפעום מעט במרץ ועיניי סקרו אותה מלמעלה ועד למטה. עד עתה ראיתי את גלית רק פעם אחת, וזה היה כשהיא הייתה לבושה במועדון.

האם יש קשר בין סביבה שמרנית למזוכיזם? האם הסאדו-מזוכיזם נובע מהילדות? מדוע סדיסטים רבים נחשבים לאנשים מופנמים וביישנים, ומה פרויד היה אומר על כל זה? חוקרים, פסיכולוגים ופסיכואנליטיקנים מציעים קווים שונים למחשבה.

סטרתי לו. הוא הושיט ידו לאחוז בלחי הצרובה. כשעמדתי לסטור לו בשנית, הגן על פניו.
"זה אינסטינקט, גברתי. אני לא שולט בזה."
"אז תתחיל לשלוט. איתי לא יהיו לך אינסטינקטים מלבד אינסטינקטים של לעשות כל מה שאני רוצה, גם אם זה לא מוצא חן בעיניך או בעיני הגוף שלך. ברור?"

"על הברכיים, שפחה", אמר הגבר במסכה ואני כרעתי. "הביטו בה. גיל: 21, גובה: 1.65, משקל: 64 קילו. מידת חזייה: C 75, מותניים: 69, ירכיים: 98. שיער שחור ועיניים חומות. עור שחום. עברה שני אדונים כולל הנוכחי. שאלות לפני שאני מתחיל במכירה?" שאל בתקיפות.

בשלהי שנות ה-80, עדיין הגדיר המדריך הנפוץ לאבחון מצבים פסיכיאטריים - DSM III, "סדיזם מיני" ו"מזוכיזם מיני" כהפרעות נפשיות הדורשות טיפול. ב- DSM IV לעומת זאת, SM הוגדר מחדש כתופעה שאינה בהכרח הפרעה נפשית, דבר המהווה הכרה כי ניתן לעסוק ב-SM באופן בריא מבחינה פסיכולוגית.

במעמקי לבי התרגשתי קצת. לא ידעתי מה מצפה לי והאם המפגש יזרום כשורה ולא יהיו בעיות. כל הדרך דיברתי איתו על הא ועל דא, כששום דבר לא קשור אף ולו ברמז למפגש שעמד להתרחש בדקות הספורות לאחר שירדנו מהמכונית וטיפסנו במדרגות.

הדלת נפתחת באיטיות, ובעוד מבטי נעוץ במרצפת שלפניי, אני מתחילה לנענע את אגני באושר, משל זנב צמח בן רגע מישבני. יד, כצפוי, מלטפת את שיערות ראשי ברכות, אולם אני שומעת שיחה מתנהלת ממש מעל ראשי. בתמיהה אני זוקרת אותו ורואה אותך נכנס עם גבר נוסף לדירה.

הוא צילם אותי מכל מיני זוויות. ממש הביך אותי לשבת מולו פשוקת רגליים ולגלות שהוא (כמעט) מצלם אותי גם משם.
"מה אתה עושה? צילומי פורנו?", אני מזדעקת.
"לא, אל תדאגי, אני רק לומד כרגע את הגוף שלך", הוא אומר בחיוך ואפילו לא מזיז את המצלמה.

"כבר אמרתי שאין לי כוח אלייך?"
"אולי תשתוק?"
"אולי תסתמי? איפה הגאג כשצריך אותו?"
"איפה הפלאג כשצריך אותו?!"

"אדוני," אני אומרת לו, כשהוא ישוב על הכסא מול המחשב, ראשי מונח על ברכיו, ידיי מחבקות את רגליו, "אני מנסה ללמוד את המילים של הפסיכומטרי וקצת מתקשה. תוכל בבקשה לעזור לי?"...

כל חברה בכלוב מכירה את התופעה: היא נרשמת לאתר, ותוך זמן קצר מוצאת את עצמה מוצפת בפניות. כיצד תגרום דווקא לפניה שלך להתבלט מעל לכל השאר, למה כדאי להשקיע בפרופיל האישי, ואיך להימנע מנקודות הנחה שגויות...

ואתה תשכב על הגב במיטה, הידיים קשורות זו לזו בחבל דק מאחורי הגב. ואני אשכב עליך, גופי מרוח על שלך, אנשוך, אשרוט, אנשק, אלטף, אסטור. אתה תתנשף, תגנח ותאנק בזמן שאני אפעל. אני אשלח יד בוטחת אל פיך, אסתום אותו כך שלא תרעיש ותפריע לי בעיסוקיי, הניצול של גופך לתועלתי...

הוא ירד על ארבע וזחל אליי תוך שהוא רועד מקור עקב הרצפה הקפואה. הרמתי את מבטו אליי והבטתי עמוק לתוך עיניו. הוא בסך הכל ילד, ילד קטן ואבוד שצריך אותי יותר מכפי שהוא מוכן להודות בזה...